"פתיחת ההליך בבית המשפט לימאות נעשתה לאחר שנשקלה בכובד ראש, ונדרשה לאור מאפייניו הייחודיים של מקרה זה, ראשוניותו בישראל בכלל, ואל מול תופעת הניסיונות להפר את הסגר הימי בפרט, והצורך בשקילת מכלול השיקולים. ההחלטה אם לשחרר כלי שיט (ביוזמת המדינה) לא לבקש את החרמתו (במסגרת הליך שיפוטי) הינה החלטה מורכבת, והינה בעלת היבטים רבים לרבות שיקולים מדיניים של יחסי חוץ ושיקולים ביטחוניים" (סעיף 40 בסיכומיה).
עולה, אפוא, כי ההסברים שהציגה המדינה לעיכוב הנ"ל מבוססים כולם על שקילתם של שיקולים "חיצוניים" להליך. אני סבורה שקיים קושי בעמדתהּ זו של המדינה. השיקולים שהציגה הם כאלה הראויים להישקל לצורך גיבושהּ של מדיניות כללית, להבדיל מאשר לצורך הכרעה אם לנקוט הליך מלקוח כנגד אנייה ספציפית. לא ניתן לקבל שיהוי משמעותי בהחלטה בעניינהּ של אנייה ספציפית בשל הצורך לגבש מדיניות כללית. גם בפסיקה נשללה האפשרות להישען על שיקולים "חיצוניים" כגון שיקולי מדיניות, אילוצים מינהליים או מגבלות חקיקתיות שונות כהצדקה לעיכוב מסוים בנקיטתו של הליך מלקוח (ראו, למשל, עניין Madonna, בעמ' 177):
"[…] [I]f from causes of private internal policy, arising out of the peculiar relation of the component parts of the belligerent state, difficulties arise, the neutral is not to be prejudiced on that account; he has a right to speedy and unobstructed justice and has nothing to do with such difficulties, created by questions of domestic constitution."
- בדיון על-פה הצהירה המדינה בפנינו כי היא הסיקה את המסקנות הדרושות וכי עתה היא נוקטת הליכי מלקוח באופן מידי ובסמוך לתפיסתן של אניות (וראו, לעניין זה, ת"ח (ימאות) 7961-07-15 מדינת ישראל נ' האנייה Marianne, פס' 1 (29.2.2016) [פורסם בנבו] , שם אכן פתחה המדינה הליך מלקוח תוך שישה ימים ממועד תפיסתהּ של האנייה). יש לברך על כך ולקוות שבמקרים הבאים, ככל שיבואו, תעניק המדינה לבעלי האניות את הזכות להשמיע את טענותיהם לפני קבלת ההחלטה על לקיחתן כמלקוח וככל שתחליט על כך בחיוב, תפתח בהליכי המלקוח ללא דיחוי. אכן, על המדינה לפעול בהתאם לחקיקה המקומית בעניין מלקוח ובהתאם להוראותיו הרלוונטיות של המשפט הבינלאומי בהליכים עתידיים של מלקוח, ככל שיינקטו.
בשולי הדברים אדגיש שוב כי איני קובעת מסמרות בעניין קביעותיו השונות של בית-המשפט המחוזי.