סוף דבר
- דין הערעור אפוא להידחות. עיכוב הביצוע שניתן בהחלטתו של השופט י' עמית מיום 18.1.2015 מבוטל בזאת. האנייה תשוחרר לאלתר. המערערת תישא בהוצאותיה של האנייה בסך של 40,000 ש"ח.
ה נ ש י א ה
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט ח' מלצר:
- אני מצטרף בהסכמה לפסק דינה המקיף של חברתי, הנשיאה מ' נאור.
בנסיבות המיוחדות של הפרשה שבפנינו גם אני בדעה שהעיכוב בן עשרת החודשים בפתיחת הליך המלקוח על ידי המדינה – מצדיק את דחיית התובענה על הסף מחמת היותו של השיהוי כאן מאיין.
- הנשיאה מוסיפה כי לאור המסקנה שאליה היא הגיעה בנושא השיהוי – אין צורך לקבוע עמדה לגבי כל יתר קביעותיו של בית המשפט לימאות בחיפה הנכבד בסוגיות שעלו בפניו וכי לשם בירור שאלת השיהוי ניתן לצאת מנקודת הנחה כי שאר הקביעות הנ"ל נכונות, מבלי לדון בהן לגופן.
אני שותף אף לגישה זו, למעט בשאלת סמכותו של בית המשפט לימאות בחיפה, והכרוך בה, שבהם לשיטתי, אנו נדרשים לפסוק, שכן אם לבית המשפט לימאות בחיפה אין סמכות מלכתחילה – גם כוחו (וכוחנו) לדחות את התובענה מחמת שיהוי עלולים להיות מוטלים בספק. בסוגיה זו אני סבור כי לבית המשפט לימאות בחיפה, וכן לנו כערכאת ערעור – יש סמכות לדון בענייני מלקוח.
אנמק הדברים בקצרה להלן.
- חוק בית המשפט לימאות, תשיב-1952 הסדיר, בסעיף 2 שבו, העברת סמכויות שונות בתחומי המשפט הימי, וקבע כדלקמן:
"כל הסמכויות שהיו נתונות לבית המשפט העליון כבית משפט לאדמירליות ערב תחילת תקפו של חוק זה יהיו מסורות מיום תחילת תקפו של חוק זה לבית המשפט המחוזי בחיפה, ששימש מאותו יום כבית משפט לימאות".
סעיף 6 לאותו חוק, שכותרתו: ערעור, הוסיף וקבע:
"(א) החלטה של בית המשפט לימאות ניתנת לערעור לפני בית המשפט העליון.
(ב) בית המשפט העליון הדן בערעור לפי סעיף זה, יהיו לו נוסף על סמכויותיו כבית משפט לערעורים כל הסמכויות הנתונות לבית משפט לימאות."
אציג עתה בקצרה את "גלגול הסמכויות" מבית המשפט העליון המנדטורי, שכיהן גם כבית משפט לאדמיראליות – לבית המשפט העליון הישראלי, וממנו לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לימאות.
- בדבר המלך על פלשתינה (א"י) בדבר שיפוט בענייני אדמיראליות 1937 – הוקנו לבית המשפט העליון של פלשתינה (א"י) סמכויות של בית משפט לאדמיראליות ונאמר כי בהקשר זה כוחות שיפוטו יהיו כשל בית המשפט (הגבוה) באנגליה בעניני אדמיראליות. כן הוקנו לו סמכויות שיפוט נוספות וביניהן גם הסמכויות לפי סעיף 2(2) עד סעיף 2(4) ל- Colonial Courts of Admiralty Act 1890, שהסדיר, בין השאר, את הסמכויות של בית משפט תת-אדמירלי (Vice Admiralty Court), לרבות סמכויותיו לדון בענייני מלקוח ימי (Prize) מכח חוק המלקוח הימי האנגלי (The Prize Act) משנת 1864.