"המערערת מתכבדת להודיע כי לאחר ששבה ושקלה בכובד ראש את הצעת בית-המשפט הנכבד, ולנוכח הקשיים המשמעותיים שהמערערת מוצאת בהותרתה של החלטת בית-המשפט קמא על כנה (בין היתר, לאור הקביעה בהחלטה כי יש לקבל אישור מידי לחוקיותה של כל תפיסת אנייה על-פי דיני הלחימה של המשפט הבין-לאומי), אין בידה של המערערת לקבל את הצעת בית המשפט בכל הנוגע להותרת החלטת בית המשפט על כנה."
ביום 1.2.2016 הודיעה המשיבה כי על רקע עמדה זו "ובשל העובדה כי חוסר הסכמתהּ של המערערת נוגע ללב לבה של הצעת בית המשפט הנכבד באופן שאינו מותיר מקום לפתרון מוסכם, אין למשיבה מנוס מלבקש מבית המשפט הנכבד לפסוק בערעור."
בשים לב לעמדות הצדדים, עלינו להכריע במחלוקת.
דיון והכרעה
- לטעמי השאלה הטעונה הכרעה היא באיזו מהירות נדרשת המדינה לנקוט הליך מלקוח כנגד אנייה שנתפסה. המדינה אינה חולקת על כך שעליה לפעול תוך זמן סביר (ראו סעיף 7 בסיכומי התשובה מטעמהּ). כשלעצמי אין לי אלא להביע צער על עמדתהּ של המדינה. יכולה הייתה המדינה להגיע להסדר בהליך זה ולפעול ללא שיהוי במקרים עתידיים ככל שיהיו כאלה. הדרישה להכרעה חדה היא, לטעמי, מיותרת. כפי שרמזנו בדיון, ישנה אפשרות שפסיקתו של בית-המשפט המחוזי בעניין השיהוי תאושר וכל שאר השאלות תיוותרנה ללא הכרעה. כך אכן אציע לחבריי לקבוע. בית-המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי יש לנקוט הליך מלקוח ללא שיהוי וכי בנסיבות המקרה חל עיכוב חריג בן כעשרה חודשים בנקיטתו של הליך המלקוח. כתוצאה מכך החליט לדחות על-הסף את הבקשה. לדעתי מסקנתו של בית-המשפט המחוזי בשאלה זו נכונה היא. אם יקבלו חבריי את עמדתי ייתר הדבר הכרעה במחלוקות האחרות שבין הצדדים.
- כאמור, לאור המסקנה שאליה הגעתי בנושא השיהוי אין בדעתי לקבוע עמדה לגבי כל יתר קביעותיו של בית-המשפט המחוזי, כגון שאלת סמכותו לדון בענייני מלקוח; היותו של בית-המשפט לימאות "הפורום המתאים" לכך; והשאלה אם החקיקה שבה מדובר מהווה "אות מתה". לצורך הדיון אצא מן ההנחה כי קביעות אלה נכונות, מבלי לדון בהן לגופן. לדעתי די לצורך ענייננו בקביעה שהשימוש בסמכות ככל שהיא קיימת לא נעשה במהירות האפשרית כדי להביא לדחיית ערעורהּ של המדינה.
א. מלקוח ימי (Naval Prize) ואישורו השיפוטי (adjudication)
- משחר ההיסטוריה נהגו מדינות לתפוס במהלך לחימה אניות השייכות לאויב ולעתים אף אניות ניטרליות. הסיבות לכך הן מגוונות: הפחתת כוחו של האויב; מניעת הפרתו של סגר ימי; מניעת סחר עם האויב; ועוד. על רקע תופעה זו החלו להתפתח דיני המלקוח הימי (Naval prize law). מטרתם הייתה ליצור "רגולציה" לנושא ולקבוע מנגנונים שיגנו על אלה אשר עשויים להיפגע כתוצאה מתפיסתהּ של אנייה: הן בעליה, הן צדדים שלישיים, אשר לא אחת כלל אינם מודעים לכך שהאנייה נתפסה (Schiffahrt-Treuhand, G.M.B.H. v Her Majesty's Procurator-General, [1953] A.C. 232, 247 (להלן: עניין Hermes)). במרבית המדינות הוקמו בתי-משפט מיוחדים לטיפול בנושא, המכונים בתי-משפט למלקוח (Prize courts).
- במסגרתם של דיני המלקוח הימי נקבעה פרוצדורה בת ארבעה שלבים לביצוע מלקוח ימי (שם, בעמ' 238). השלב הראשון הוא תפיסה פיזית של אנייה בלב ים. התפיסה הזו נחשבת לתפיסה כמלקוח (capture in prize) ומרגע התפיסה כפופה האנייה לסמכותו של בית-המשפט למלקוח (שם, בעמ' 247). בפסיקה הודגש כי כל סוג אחר של תפיסה אינו חוקי (שם). שלושת השלבים האחרים מכונים יחדיו הליך של adjudication, קרי קביעה שיפוטית או אישור שיפוטי של המלקוח. במסגרת זו נדרשת המדינה התופסת: (1) להביא את האנייה לאחד מנמליה ולמסור אותה לגורמים הרלוונטיים בו; ו-(2) למסור את מסמכיה של האנייה בצירוף לתצהירו של הגורם שתפס את האנייה לבית-המשפט המוסמך, הוא כאמור בית-המשפט למלקוח. בהעדרם של מסמכים, יש לצרף תצהיר המבסס זאת. לאחר מכן נדרש בית-המשפט למלקוח לדון בתביעתהּ של המדינה לקחת את האנייה כמלקוח. ככל שמחליט בית המשפט לקבל את התביעה, מונפק צו-מלקוח (writ) (שם, בעמ' 238).
- אין בכוונתי להעמיק בעניין התפתחותם של דיני המלקוח הימי (ראו, בעניין זה, פס' 41-37 בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי) ושל דיני הלחימה בים ככלל. כללים אלה מעוגנים כיום במדריך סן-רמו משנת 1994. המדריך, העוסק בלחימה בים, כולל התייחסות גם לנושא המלקוח הימי. לענייננו רלוונטית הוראתו של סעיף 146 במדריך, העוסק בתפיסתהּ של אנייה ניטרלית, כפי שארעה בענייננו (ראו לעניין זה סעיף 15 בבקשה שהוגשה לבית-המשפט המחוזי, שם הכירה המדינה בכך שהמשיבה היא אנייה ניטרלית). בסעיף זה נקבע כך (ההדגשה הוספה – מ.נ.):