סעיף 154(ב) לחוק החברות, קובע כי "רואה חשבון מבקר יתמנה בכל אסיפה שנתית וישמש בתפקידו עד תום האסיפה השנתית שלאחריה; ואולם רשאית אסיפה כללית, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון, למנות רואה חשבון מבקר שישמש בתפקידו לתקופה ארוכה יותר, שלא תארך מעבר לתום האסיפה השנתית השלישית שלאחר זו שבה מונה" (ובחברה פרטית הוא הדין לגבי מינוי רו"ח ראשון, ראו סעיף 155(ב) לחוק החברות). אפשטיין טוען כי יש למנות רו"ח מחדש מדי שנה, ואולם סעיף 5.1 לתקנון שראשיתו הובאה לעיל מוסיף וקובע כי "...ניתן למנות רואה חשבון מבקר של החברה לתקופה שלא תארך מעבר לתום האסיפה השנתית השלישית שלאחר זו שבה מונה". גם בסוגיה זו אפשטיין התעלם מסעיף 5.1 לתקנון והבקשה לא כללה טיעון כלשהו באשר למשמעותם של הדברים על נסיבות המקרה שלפנינו.
לעיצומו של עניין, מינוי רו"ח דיאב היה כאמור באסיפה הכללית שהתקיימה ביום 25.1.2021, ולכן החברה רשאית הייתה לקבוע כי המינוי הוא "לתום האסיפה השנתית השלישית שלאחר זו שבה מונה", קרי עד 25.1.2024. אמנם, בהחלטה בה מונה רו"ח דיאב, לא נקבעה התקופה בה הוא ישמש כרו"ח, אך מנגד לא הוגבלה תקופת המינוי לשנה. אני סבור כי התנהלות הצדדים מלמדת כי כוונתם לא הייתה למינוי רו"ח מדי שנה, משום שגם לפני פרוץ הסכסוך ביניהם וגם לאחריו, לא ראו לכנס אסיפה כללית לשם דיון בהמשך העסקת רו"ח דיאב או בהחלפתו באחר.
במקרים רבים, בעידן של שלום, חברות פרטיות קטנות או חברות "מעין שותפות" לא מתנהלות לפי כל דקדוקיהן של הוראות חוק החברות והצדדים מסגלים לעצמם התנהלות שאינה מעוגנת בכותבים. ואולם, אפשטיין לא העלה כל טענה כי הוא דרש קיום דיון בהעסקתו של רו"ח חשבון, לא בתקופה שלפני פרוץ המחלוקת וגם לא לאחר מכן (עד לחודש יולי 2025 כפי שיובהר להלן), דבר שמלמד על הסכמתו להמשך העסקתו של רו"ח דיאב אף מעבר לשנה. זאת, אף שסוגיה זו של בדיקת מצבה הכספי של החברה, באופן כללי, עלתה גם עלתה. כך, עוד בבקשה למתן צו מניעה זמני שפתח הליך זה, הלין אפשטיין על כך שעובר להגשת התביעה, נוסף לרו"ח המבקר, מינתה החברה רו"ח נוסף (רו"ח טולידנו) כדי לבדוק אי סדרים בחברה (ראו להרחבה החלטת מיום 13.12.2023).
- כעולה מבקשת אפשטיין, הפעם הראשונה בה הוא פנה בעניין רו"ח דיאב, הייתה ביום 15.7.2025 (נספח 7 לבקשה). בעקבות דרישת אפשטיין, התקיימה אסיפה כללית ביום 5.8.2025, שעל סדר יומה היה בין היתר במינוי רו"ח מבקר לחברה ואפשטיין אף הציע שלושה שמות של רו"ח. כצפוי, בשל המחלוקת בין הצדדים, הישיבה ננעלה ללא הכרעה.
- אין זה סוד כי בין הצדדים מחלוקת, שהולכת ומחריפה ככל שההליך המשפטי מתקדם. מן העבר השני, היחסים באסיפה הכללית הם שקולים, נוכח העובדה כי אפשטיין וחן מחזיקים במניות החברה בשיעור שווה. ברור כי מצב דברים זה, עלול להביא לשיתוק האסיפה הכללית, ודומה כי האסיפה שהתקיימה ביום 5.8.2025 מוכיחה זאת והיא מנבאת את העתיד לבוא (וראו בעניין דבריו של ב"כ אפשטיין במהלך האסיפה, עמ' 23 לנספחי הבקשה).
- מהוראות הדין ובנסיבות שפורטו לעיל, עולה כי מינוי של רו"ח דיאב, היה למשך שלוש שנים. עיון בפרוטוקול האסיפה מיום 4.8.2025 מלמד כי לא נדון באופן ממצה מינוי רו"ח מבקר או המשך העסקתו של רו"ח דיאב. לפיכך, אני מורה על קיום אסיפה כללית תוך 30 ימים מהיום, בה יעמוד על הפרק נושא אחד – המשך העסקתו של רו"ח דיאב או מינוי רו"ח אחר תחתיו. כאמור, נוכח המחלוקת בין הצדדים, קיים חשש מבוסס כי האסיפה הכללית לא תניב הסכמה. ככל שאכן תרחיש זה יתממש – יהיה צורך בהתערבות בית המשפט כדי למנוע פגיעה בחברה ולאפשר תפקודה התקין. לפיכך, לאחר קיום האסיפה הכללית, יגישו הצדדים הודעה מתאימה לבית המשפט ובית המשפט יכריע בסוגיה.
- אפשטיין טוען כי רו"ח דיאב "נגוע בתלות מוחלטת בנתבע" ומצוי בניגוד עניינים – ובטענה זו נעסוק להלן.
- סעיף 160 לחוק החברות, קובע את כלל אי- התלות של רו"ח המבקר שלפיו "רואה החשבון המבקר יהיה בלתי תלוי בחברה, בין במישרין ובין בעקיפין". עקרון דומה ואף רחב יותר קבוע בסעיף 10(א) לחוק רואי חשבון, לפיו "רואה חשבון לא יעסוק בעיסוק אחר בנסיבות שבהן עלול להיווצר ניגוד ענינים בין עיסוקו כרואה חשבון לבין העיסוק האחר או עלולה להיפגע אי-תלותו כרואה חשבון". אי-התלות הוא עקרון חשוב לתפקוד רו"ח המבקר, וניתן לומר כי עקרון זה הוא התשתית עליה בנוי מקצוע ראיית החשבון, זאת משום ש"דו"ח המבקר, שבו מחווה רואה החשבון את דעתו כי מאזן החברה ודוחותיה הכספיים משקפים נכונה את מצבה הפיננסי, משמש מקור מהימן עליו מסתמכים החברה, בעלי מניותיה, נושיה, משקיעים פוטנציאלים, רשויות המס ואחרים" (עבי (י-ם) 17253-12-22 מדינת ישראל נ' רו"ח עופר מנירב, פסקה 22 (22.5.2023); י' גרוס, חוק החברות 758 (2016)).
- כאמור, החלטתי לדחות את טענותיו של אפשטיין. טענותיו של אפשטיין נטענו בכלליות מבלי לעגן אותן בתשתית ראייתית ומשפטית מספקת. אפשטיין מפנה אמנם למספר תקנות שמסדירות את עיסוקם של רואי החשבון ובכלל זה תקנות רואי חשבון (דרך פעולתו של רואה חשבון), התשל"ג- 1973, תקנות רואי חשבון (התנהגות שאינו הולמת את כבוד המקצוע), התשכ"ה- 1965 ותקנות רואי חשבון (ניגוד עניינים ופגיעה אי תלות כתוצאה מעיסוק אחר), התשס"ח – 2008 (להלן: תקנות רואי חשבון, ניגוד עניינים), אך הפניותיו כלליות ביותר. כך, לשם ההמחשה בלבד אפשטיין לא טוען כי נסיבות העניין נופלות לאחת או יותר מהנסיבות הקבועות בתקנות רואי חשבון ניגוד עניינים אשר מקימות חזקה של תלות או ניגוד עניינים (ראו תקנות 4-2). יתרה מכך, ניתן לצפות כי בהקשר לחובות המוטלות על רואי החשבון, יפנה אפשטיין למוסדות הרלוונטיים המסדירים את העיסוק ברואי חשבון, כפי שעשה בעניין הייצוג המשפטי לחברה (ועל כך בהמשך), אך לא נטען כי כך נעשה.
- אפשטיין סבור כי קיים ניגוד עניינים בכך שרו"ח דיאב משמש הן כרו"ח המבקר של החברה והן כרו"ח "השוטף" של החברה, ובה בעת מעניק שירותים מקצועיים לחברת ג'נטה וכן משמש "נושא משרה" בשתי החברות.
התייחסתי מקודם לטענה לגבי מינוי רו"ח דיאב כרו"ח מבקר. חן טען בתשובתו כי רו"ח דיאב משמש רו"ח מבקר בלבד ואילו הנהלת החשבונות של החברה מבוצעת על ידי גורם חיצוני (סעיף 27 לתשובה). טענה זו לא נסתרה ואף קיימות ראיות שתומכות בכך ומצביעות על ידיעתו של אפשטיין לגבי מצב דברים זה (נספחים 5-3 לתשובת חן). אשר לתפקידו של רוה"ח בחברה ג'נטה – אפשטין לא הניח בסיס לטענתו כי "קרוב לוודאי" שרו"ח דיאב "מעניק שירותים מקצועיים כאלה ואחרים" לחברת ג'נטה. לא הונחה ולו ראשית ראיה שרוה"ח מעניק לחברת ג'נטה שירותים מעבר לשירותי ביקורת. מעבר לנדרש, נעיר כי עיון בתקנות רואי חשבון ניגוד עניינים, מלמד כי במקרים תחת מגבלות מסויימות, ניתן להעניק שירותי הנהלת חשבונות באותו משרד בו פועל רוה"ח המבקר (ראו תקנה 3(12), (13), 4). לבסוף, אין כל בסיס לטענתו הכללית של אפשטיין כי רוה"ח "פועל עבור הנתבע באופן פרטי בשכר" (סעיף 8 לבקשה). לא זו בלבד שלא הונחה תשתית ראייתית לטענה זו, אלא שלא הובהר מה הנסיבות הקשורות להעסקה האמורה כנטען על ידי אפשטיין.