ביתר פירוט, ייחוס אחריות בנזיקין לנושא המשרה שגרם לעוולה, נובעת מעיקרון היסוד של דיני הנזיקין, כי מי שמקיים את היסודות של עוולה נזיקית, אחראי למעשיו שלו, כמו גם לחוסר תום לבו שלו. אין במעמדו של המעוול בתאגיד כדי לשחררו מאחריותו האישית על מעשיו שלו (רע"א 7875/06 זלץ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (29.11.2009); ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיורטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 697 (1994)). עצם העובדה שאדם מבצע עוולה לא למען עצמו, אלא כעובד או כשלוח של אחר, אין בה כדי לשחררו מאחריות אישית בנזיקין. בדומה, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה כנושא משרה של תאגיד, אין בה כדי לשחררו מאחריות ביצוע עוולה (ע"א 148/82 גליק נ' ארמן, פ"ד מה(3) 401, 404 (1991)). וכפי שאמר בית המשפט: "עמדתם של דיני הנזיקין היא העמדה האינדיבידואליסטית, לפיה כל אדם חטאו יישא" (ע"א 507/79 ראונדאף נ' חכים, פ"ד לו(2) 757, 794 (1982)). ויודגש, אחריותו הנזיקית של נושא המשרה היא אחריותו שלו. היא אינה אחריותה של החברה. אכן, החברה עלולה לשאת יחד עמו באחריות, אך אחריותו של נושא המשרה במקרה כזה נובעת ממעשיו וממחדליו שלו.
המבחן לצורך הטלת אחריות אישית על נושא משרה בחברה, הוא אותו מבחן "רגיל" הקיים בדיני הנזיקין, קרי קיום יסודות העוולה. יחד עם זאת, על המבקש להטיל אחריות אישית על נושא משרה בחברה, ישנה חובה להצביע על עילה ספציפית נגדו ולהניח תשתית ראייתית אשר ממנה עולה כי נושא המשרה קיים את יסודותיה. אם לא כן, ניתן אולי להיפרע מן החברה, אך לא מנושא המשרה עצמו (עניין פסל, עמ' 43). במסגרת זו אין די להיווכח כדרישת הדין בדרך כלל, כי נורמת תום-הלב המכתיבה רמת התנהגות אובייקטיבית הופרה, אלא יש להראות שעל נושא המשרה רובץ אשם אישי סובייקטיבי למעשים או למחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה או הפרת חובה חוקית (ע"א 9183/99 פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ, פ"ד נח(4) 693, 701 (2004); ע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2) 53, 58 (2003)). הטלת אחריות אישית בנזיקין על מנהל חברה מותנית בכך שבמעשיו או במחדליו התקיימו כל היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות על פי דיני הנזיקין (ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769 (1997))".
- אשר להטלת האחריות האישית על אורגן בהיבט החוזי בהתאם לעיקרון תום הלב (לפי סעיף 12 לחוק החוזים במשא ומתן טרום חוזי או סעיף 39 לחוק החוזים בקיום חוזה), זו קיימת במקרים חריגים בלבד. במקרים אלו, נדרש להוכיח אשם אישי וסובייקטיבי של האורגן, ולא די בהפרת נורמת תום הלב האובייקטיבית. כלומר, יש להראות כי על המנהל רובץ אשם אישי למעשים או מחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה או הפרת חובה חוקית. זאת, בניגוד לנושה נזיקי שאינו בוחר את המזיק, נושה חוזי יכול לבחור אם להתקשר עם החברה בלבד או לדרוש חיוב אישי של האורגן.
- ראו בפסק דינה של כב' השופטת רות רונן בע"א 7721/22 ד"ר עופר ולטר נ' עו"ד יוסף שטבהולץ (סעיפים 62-60), 24.12.2024 :
"על אף שכאמור תחולתה של חובת תום הלב במשא ומתן אינה מוגבלת לצדדים הישירים לחוזה, הפסיקה קבעה אמת מידה מצמצמת לצורך הטלת אחריות אישית על נושא משרה או אורגן בתאגיד בשל הפרת חובת תום הלב במשא ומתן הטרום חוזי.