לגבי המצב בארה"ב ניתן להוסיף, כי לפני כחודש פרסם משרד הפטנטים האמריקאי (USPTO) מסמך מדיניות מעודכן לגבי אמצאות שבהן נעשה שימוש בבינה מלאכותית כחלק מהליך האמצאה (Revised Inventorship Guidance for AI-Assisted Inventions)[10]. לפי מסמך זה, המפנה גם להליכים של ד"ר ת'אלר בעניין DABUS, רק בן אנוש "natural person" יכול להיות ממציא. בינה מלאכותית, מתוחכמת ככל שתהא, אינה נחשבת לממציא. היחס אליה, כמו למודל מחשובי, תוכנה ועוד, הוא כאל כלי שיכול לסייע לממציא בהליך האמצאה.
- אנגליה - רשות הקניין הרוחני (UKIPO) סברה כי מכונה אינה יכולה להיות ממציא לפי הדין ואינה יכולה להעביר זכויות וכי ד"ר ת'אלר לא יכול להיות זכאי לזכויות מכח בעלותו במכונה. ערעור לבית המשפט נדחה וכך גם ערעור לבית המשפט לערעורים (דעת רוב). עיקרים מהכרעת בית המשפט לערעורים הובאו בהחלטת הרשם.
ביום 20.12.2023 אישר בית המשפט העליון (The Supreme Court of the United Kingdom) את הכרעות הערכאות הקודמות[11]. נקבע כי ממציא לפי חוק הפטנטים חייב להיות "a natural person", DABUS אינה עונה על תנאי זה ואיננה ממציא. ד"ר ת'אלר אינו יכול להחשב כבעל זכויות רק בשל בעלותו במכונה ואין בנסיבות תחולה ל-Doctrine of Accession. נקודת המוצא של הדין היא אמצאה שהממציא שלה הוא בן אנוש.
להשלמת התמונה יצוין כי בהמשך נדחתה באנגליה בקשת פטנט שבה ציין ד"ר ת'אלר את עצמו כממציא וזאת לנוכח הצהרותיו האחרות כי ההמצאה בוצעה באופן אוטונומי על ידי DABUS ולא הייתה לו תרומה שיכולה להגדיר אותו כממציא לפי קריטריונים מסורתיים. ערעור על החלטת ה-UKIPO נדחה ביום 1.9.2025[12].
- משרד הפטנטים האירופי - ה־Board of Appeal דחה את ערעורו של ד"ר ת'אלר על סירוב משרד הפטנטים האירופי (EPO) לקבל בקשות פטנט שבהן צוינה DABUS כממציא וקבע כי המונח ממציא לפי ה- European Patent Convention(EPC) מתייחס לבן אנוש בעל כשירות משפטית[13].
ביום 25.11.2024 דחה ה-Legal Board of appeal של ה-EPO ערעור על דחיית בקשת רישום מתוקנת שהגיש ד"ר ת'אלר שבה זיהה את עצמו כ"ממציא" מכוח בעלותו על מכונת DABUS אשר יצרה את האמצאה "באופן אוטונומי". בהחלטה נקבע כי כל בקשת רישום לפטנט חייבת לציין במפורש את זהות הממציא, אשר חייב להיות "natural person"[14].
מסמך הנחיות לבחינת רישום פטנטים של ה-EPO (Guidelines for Examination in the European Patent Office) מחודש אפריל 2025 מציין שממציא חייב להיות "natural person", תוך כדי הפניה להחלטה בעניינה של DABUS[15].
- באוסטרליה סרב משרד הפטנטים לרשום את הבקשות. בערעור על כך התהפכה התוצאה ונקבע בדן יחיד כי הוראות חוק הפטנטים האוסטרלי אינן שוללות את האפשרות שמכונה תוגדר כממציאה. התוצאה שבה והתהפכה בהרכב מורחב ונקבע כי מכונה אינה יכולה להיות ממציא[16]. בית המשפט העליון דחה בקשת רשות הערעור שהגיש ת'אלר (בציינו כי אין זו הדרך המתאימה לדון בשאלות המהותיות אותן הוא מנסה להעלות)[17].
- גרמניה - בפסק דין שניתן ביום 11.6.2024 קבע גם ה-Federal Court of Justice כי ממציא יכול להיות רק natural person[18]. בד בבד נקבע כי גם אם נעשה שימוש בבינה מלאכותית ניתן לציין אדם כממציא, כאשר מדובר במי שהיה "significantly involved in the discovery of the technical teaching". עוד נכתב, כי לפי הידע המדעי כיום ("current state of scientific knowledge"), מעורבות אנושית של הכנה או השפעה היא הכרחית ("there is no such thing as a system that searches for technical teachings without any human preparation or influence") (שם, סעיף 40). בית המשפט לא הכריע בשאלת סוג או מידת התרומה האנושית הדרושה לכך שניתן יהיה לציין בן אדם כממציא במקרה של מעורבות בינה מלאכותית. בית המשפט סבר כי מתכונת עדכנית מסוימת של בקשת הפטנט של ד"ר ת'אלר כבר הבהירה די הצורך כי הוא הממציא וכי הבינה המלאכותית אינה ממציאה במשותף אלא רק אמצעי שנעשה בו שימוש ("means used by the applicant to find the claimed technical teaching") ולכן ניתן להמשיך את הליך הבחינה שלה ברשות הפטנטים.
- במקומות נוספים ובהם יפן, קנדה, סין, דרום קוריאה, טייוואן, שוויץ, ניו זילנד, ברזיל וערב הסעודית, התקבלו החלטות ברוח דומה לאלו שניתנו בארה"ב, אנגליה, משרד הפטנטים האירופי ואוסטרליה.
דרום אפריקה היא המקום היחיד שבו התקבלה בקשת הפטנט של ד"ר ת'אלר (שבה DABUS צוינה כממציא), כאשר מוסכם כי לא מתבצעת בדרום אפריקה בחינה מהותית (עמ' 14 ש' 21-18 לפרוטוקול דיון אצל הרשם מע/11; נספח 2 להודעת הערעור; סעיף 41 לתשובה לערעור).
- מן המקובץ עולה כי תמונת המצב הגלובלית בתחום, נושא אשר בעניין פטנטים נוהג המחוקק לתת עליו את דעתו ומצהיר תדירות על רצון בהרמוניה, אינה תומכת בעמדת המערער (אף שהוא סבור כי ניתן לראות בתחום "ניצנים" של התפתחויות; עמ' 53 ש' 28-23). נראה כי בסוגיות שבהן מסתמן צורך ב"איזון ייחודי" (כלשון סעיף 23 לערעור) ברמה המקומית, נדון הדבר על ידי המחוקק ככזה. כך עולה גם מפסק הדין אליו הפנה הערעור בעניין זה: רע"א 8127/15 התאחדות התעשיינים בישראל נ' Merck Sharp & Dohme Corp.f/k/a (15.6.2016).
- אין באמור כדי לגרוע מההלכה כי דין זר מהווה מקור פרשני ופניה אל משפט משווה תעשה בזהירות (רע"א 5267/09 H.Lundbeck A S נ' אוניפארם בע"מ (15.3.2010), סעיף 72); שיקולים בערכאות זרות המבוססים על שיטות משפט אחרות אינם זהים בהכרח לשיקולים בהליכים המתנהלים לפי החוק הישראלי (התנגדות לבקשת פטנט 138831 אלביט מערכות בע"מ נ' רפא"ל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ (30.6.2013), סעיף 82(. בהתאם לכך ציין הרשם באחד הדיונים שקוימו לפניו, כי "אם החוק שלנו אומר משהו אחד ומשהו מותר לפי החוק שלנו, אז העובדה שבאוסטרליה או בבריטניה או במדינות אחרות חשבו כך או אחרת, היא לא תשפיע על הפרשנות שלי פה" (עמ' 3 ש' 12-9 לפרוטוקול הדיון מיום 21.3.2022, מע/8). לו הייתה מוצבת תשתית המצדיקה זאת, ניתן היה לקבוע פרשנות בדין הישראלי שאינה תואמת פרשנויות שניתנו בבקשות מקבילות במסגרות בינלאומיות אחרות. אין זה המצב.
- למען הסדר הטוב אשלים כי לא הובאה תכלית אובייקטיבית, המשקפת את ערכי היסוד של השיטה (כגון: אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה, עקרונות הפרדת הרשויות ועצמאות השפיטה. ערכים חברתיים כמו תום-לב, הגינות, יושר, סבירות ומניעת ניגוד עניינים. זכויות האדם ובהן הזכות לשוויון (עניין לינדורן, סעיף 13), שיש בה כדי להשפיע על הפרשנות.
- הצורך בפרשנות שתגשים באופן מיטבי את תכלית החוק היא שיקול מרכזי. בדומה לרשם וגם לאחר עיון במסמכים הנוספים שביקש המערער לצרף כראיות בערעור, אף אני לא שוכנעתי כי הגדרת מכונה כממציא וחתירה בדרך זו להענקת הגנת פטנט לאמצאות שנוצרו אך ורק על ידי בינה מלאכותית, תשרת את תכליות חוק הפטנטים; לכל הפחות - מבלי לבצע התאמות ושינויים נוספים. כפי שצוין בהחלטה, מדובר בשאלה מורכבת בעלת היבטים רבים, שיש טעם בטענה כי ראוי להביאה בראש ובראשונה לפתחו של המחוקק (השוו: עניין לינדורן, פסק דינו של השופט טירקל). ר' גם: "מונופולין, על-דרך העיקרון, אם בכלל ראוי שיוענק, נכון שהמחוקק יעניק אותו, ואילו ההלכה ראוי לה שתהלך זהיר-זהיר על אדמה טובענית זו" (עניין א.ש.י.ר, סעיף 85).
- אין זה מקרה שבו הלשון והתכלית "מושכות" לכיוונים מנוגדים, דבקות בלשון תביא לתוצאות קשות (עניין נוימן, סעיף 92 לפסק דינו של השופט גרוסקופף) והענקת המשמעות הרגילה לא תתאם את תכליתו. לא בוססה הצדקה להענקת "משמעות שאינה רגילה או טבעית" למילות החוק, משום ש"הדבר מתבקש מן התכלית" או לפרשנות שבה יש "הלימה מצומצמת" ללשון לנוכח "תכלית ברורה הקוראת לכך" (עניין נוימן, סעיף 6 לפסק דינה של השופטת כנפי-שטייניץ). וודאי שאין מדובר ב"תקלה ניסוחית" (כפי שנקבע בעניין נוימן).
- בדיון טען ב"כ המערער כי "כאשר אין איסור, הפרשנות התכליתית מכתיבה להגיע לתוצאה מאפשרת" (עמ' 50 ש' 5-4).
לא אותרה אסמכתא בערעור לטענה זו. הדרך שבה נוסח הטיעון מעלה על הדעת את הכלל לפיו יש לאדם חירות לפעול אלא אם פעולה מסוימת נאסרה על ידי המחוקק בדין (בג"ץ 1/49 בז'רנו נ' שר-המשטרה, פ"ד ב 80 (10.2.1949)) ואולי גם את הכלל הפרשני במשפט הפלילי לפיו "אם לדבר חקיקה מסוים יש יותר מפירוש סביר אחד המגשים את תכליתו [...] מבין אותן פרשנויות תיבחר הפרשנות המקלה יותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דבר חקיקה" (דנ"פ 10987/07 מדינת ישראל נ' כהן (2.3.2009), סעיף 10 לפסק דינה של השופטת כתוארה אז, ביניש; ר' סעיף 34כא לחוק העונשין, תשל"ז-1977: "ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע הענין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין").
- מעבר לקשיים אחרים בטיעון זה, במקרה הקונקרטי הפרשנות המבוקשת על ידי המערער לא נועדה לקבוע שאדם לא ייחשב כמי שעבר על דין פלילי או מינהלי אלא כדי לזכות בזכות - זכות קניין רוחני - שלנוכח מהותה וכל זמן שהיא בתוקף, אף תחיל איסורים על אחרים. זכות קניין רוחני היא יציר הדין ומתקיימת בהיקף ובגבולות שהמחוקק קבע בו. היקף הזכות אף יכול להשתנות באותה מדינה עצמה בתקופות שונות.
"קניין רוחני, כשמו-כן-הוא: יציר רוח האדם הוא, לידתו היא בחוק (או בהלכה), [...] יסודו בדין וסופו בדין. הקניין הרוחני הינו, מעיקרו, יצירה נורמטיבית מופשטת [...] החוק או ההלכה הם הקובעים - והם האמורים לקבוע - אימתי יקום ויהיה קניין רוחני פלוני, מה יהיו תנאי-קיומו, מה יהיה תחום פרישתו, מה תהיינה מגבלותיו" (עניין א.ש.י.ר, סעיף 42 לפסק דינו של השופט חשין). "כל חוק וחוק, לעצמו, קובע את האיזון הראוי בעיניו - הן לעניין תוכנה של זכות הקניין הרוחני הן לעניין משך חייה - בין קיומו של עקרון התחרות החופשית והצורך בקיומו של שוק דינמי לחילופי רעיונות, לבין הרצון להגן על ממציאים ויוצרים כדי לעודדם ולתגמלם כראוי להם [...]. אמרנו ונחזור: הקניין הרוחני - עצם קיומו, תוכנו וגבולותיו - כל אלה יימצאו בחוק גופו: הפוך בו בחוק והפוך בו דכולא בו" (שם, סעיף 44).