פסיקת הוצאות בהליך
- ב"כ המבקשים בסיכומיהם התייחסו למצב בו בקשתם תאושר שאז נתבקש בית המשפט לפסוק להם שכר טרחה "בשיעור שיראה לו" ובית המשפט אף נתבקש "לחשב את שכר הטרחה המוצע בשיעור 20% + מע"מ משווי הסעד הכולל שייפסק" (שם, סעיף סעיף 23 יא).
- לחלופין וככל שבקשת האישור תידחה, הפנו ב"כ המבקשים למאמרו של פרופ' אלון קלמנט "גבולות התביעה הייצוגית בעוולות המוניות", משפטים לד 301 (2004), בעמוד 374. הודגש פער הכוחות הכלכלי הקיצוני שבין הצדדיםונטען כי על המשיבות מכוח העיקרון של "המזהם משלם" לשאת בעלויות הקשורות לזיהום. בית המשפט נתבקש להימנע לפסוק למשיבות הוצאות.
- המשיבות בסיכומיהן בדעה כי יש לחייב את המבקשים בהוצאותיהן הריאליות או לחלופין בהוצאות לדוגמה. המשיבות טוענות כי המבקשים הגישו בקשת אישור תובענה כייצוגית, שהיא מרושלת וחסרת כל בסיס משפטי או עובדתי או שבמומחיות. המשיבות מנמקות דרישתן לפסיקת הוצאות ריאליות בכך שהמבקשים התנהלו בדרך "דיונית קלוקלת", שגרמה לסרבול הדיון והובילה לעיכוב ממושך בשמיעת ההליך, דבר שגרם להן נזקים כבדים (ר' סעיפים 696-689 לסיכומיהן).
- המשיבות לא הציגו בפני בית המשפט אסמכתה בדבר כלל הוצאותיהן במשפט. יצוין, כי במהלך חקירת המומחים מטעם המשיבות עלו נתונים בדבר שכר טרחתם.
המתווה הנורמטיבי ככלל
- הלכה היא כי פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול דעתה הרחב מאד של הערכאה הדיונית, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבות הסכסוך, את התנהלות בעלי הדין לאורך המשפט ויתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות (ר' ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391; אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מה' 10, 2009 745) (ר' גם ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, נצרת עילית, פ"ד ס(1) 600, 615); בג"ץ 891/05, ע"א 2617/00 תנובה מרכז שיתופי ומחצבות כנרת נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא ואח' והועדה המקומית לתכנון ולבניה של נצרת עלית ואח' (פורסם בנבו, 30.6.05) ; תקנה 511 (א) לתקסד"א).
פסיקת הוצאות בתובענה ייצוגית
- בע"א 7928/12 אי. אר. אמ טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 22.1.15), נקבע בין היתר כי:
מכשיר התובענה הייצוגית הוא מכשיר דיוני בו אמורים להיות מיוצגים האינטרסים של הציבור הרחב. על הגנת אינטרסים אלו אמון בית המשפט. במסגרת השאיפה לשמר ולקדם את השימוש במכשיר התובענה הייצוגית, על בית המשפט לנהוג במתינות בבואו לחייב בהוצאות מבקשים שבקשתם נדחתה (להרחבה בסוגיית חשיבות התובענות הייצוגיות והחסמים שבהן, לרבות חסמים כלכליים, ראו: אסף פינק "תובענות ייצוגיות ככלי לשינוי חברתי" מעשי משפט, כרך ו 157 (2014)). ככל שלא מדובר בתובענת סרק שהוגשה בחוסר תום לב, אני סבור כי יש מקום להימנע מהטלת הוצאות אשר עלולות להרתיע תובעים פוטנציאליים מלנסות להגן על אינטרסים ציבוריים (לעמדה דומה ראו: פרשת אולסייל, בפסקה 7 לפסק דינה של השופטת א' חיות).
- בדנ"א 944/15 פלאפון תקשורת בע"מ נ' אי.אר.אמ טכנולוגיות בע"מ, (פורסם בנבו, 29.3.15) נקבע בין היתר כי:
לא ניתן להבין מפסק הדין [ע"א 7928/12 אי. אר. אמ טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ - ד"ח] כי בכל מקרה בו הוגשה תובענה ייצוגית בתום לב ונדחתה, יש מקום להימנע מהטלת הוצאות כדי שלא להרתיע תובעים ייצוגיים פוטנציאלים. הנכון הוא שבית משפט זה קרא לנהוג במתינות בבוא בית המשפט לחייב בהוצאות מבקשים שבקשתם נדחתה (וראו גם דברים דומים מפי השופטת א' חיות בפרשת אולסייל, פסקה 7). התובענה הייצוגית היא כלי דיוני חשוב ה"מאפשרת לצרכנים לחבור יחד למימוש זכות הגישה לערכאות של כל אחד מהם, ולתבוע נזקים שגרמו להם גופים מסחריים תוך איזון פערי הכוחות החומריים שבין הצדדים בבואם לנהל את ההליך" (ע"א 1509/04 דנוש נ' chrysler corporationפסקה 15 (22.11.2007)). אכן, יש להישמר מפני ניצולו לרעה של ההליך להגשת תביעות סרק חסרות בסיס עובדתי או משפטי כנגד נתבעים בעלי "כיס עמוק" המוגשות בחוסר תום לב. אחת הדרכים היא, כאמור, השתת הוצאות ריאליות על תובע ייצוגי שבקשתו נדחתה.