אשר להתנהלות הדיונית, הרי שבפיסקה 27 לעיל עמדתי לעיל על קשיים שעוררה התנהלותן הדיונית של הנתבעות בשלבים שונים של ההליך.
- בנסיבות אלה, סבורני כי יש להורות שכל צד יישא בהוצאותיו.
- הצדדים יודיעו עד ליום 21.1.26 האם הגיעו להסכמות בנוגע לגובה החוב נכון למועד פסק הדין, בהתאם לאמור לעיל (ומבלי לגרוע מטענות כל צד לגבי פסק הדין לגופו). בהעדר הודעה יתבקש המומחה לערוך את חישוב סכום החוב בהתאם לאמור לעיל, תוך שהצדדים יישאו בעלויות בחלקים שווים, ויעבירו לו כל מסמך שיידרש לשם עריכת החישוב. לאחר מכן יינתן פסק דין משלים.
- ניתן לערער על פסק הדין בתוך שישים ימים.
ניתן היום, ד' טבת תשפ"ו, 24 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.
[1] ההסכם השני אינו קובע מפורשות מהו "מועד סיום הפרויקט", אולם בסעיף 2.2.3.2 צוין שמועד קבלת אישור האכלוס הוא "גמר הפרויקט", והדעת נותנת כי הכוונה לאותו שלב.
[2] הנתבעות טענו כי הסדרת המימון היא היום שבו נרשם לטובתן השעבוד, היינו יום 1.9.15 (ראו למשל עמוד 15 לתמליל הדיון מיום 18.9.25). אלא שטענה זו לא הובהרה, שכן על פי ההסכם השני רישום השעבוד לא היה תנאי מקדים למימון (יוער כי גם המומחה מטעם בית המשפט, שמונה בהליך כפי שיפורט להלן, סבר שהמועד הוא 12.5.15, ראו פיסקה 59 לחוות הדעת).
[3] יוער כי הכרטסת כוללת גם התייחסות לחובות נוספים, שאינם מעניינה של התביעה. אמנם, בא כוח הנתבעות העלה בסיכומים טענות בנוגע לחובות המופיעים בטור האחרון של הכרטסת בסך 12,400 ₪ המיוחסים למי מחברי הקבוצה, אך טענות אלה לא הועלו קודם לכן ולא בוססו בראיות כלשהן (ראו עמוד 20 לתמליל הדיון מיום 18.9.25, שורות 29-8).
[4] אי הבהירות הנזכרת הייתה אחד הגורמים המרכזיים שהביאו למחלוקות ולהגשת התובענה מעיקרא, ונראה כי ניתן היה להימנע ממנה לו היו הנתבעות מתעדות את ההתנהלות הכספית באופן סדור יותר. לעניין זה אדרש בסיום פסק הדין, בעת הדיון בשאלת ההוצאות.
[5] יוער כי איני מביע עמדה בשאלת ההתאמה של התנהלות זו להוראות כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (ראו החלטה מיום 10.9.25).
[6] ראו גם סעיפים 3.4-3.3 להסכם הראשון, המתייחסים לרישום הערות אזהרה על זכויותיו של כל חבר, וכן סעיפים 4.2 ו-7.3 להסכם השני, המקנים למלווה אפשרות לפעול נגד חבר קבוצה מפר לבדו, תוך שמירת זכותה לפעול נגד כלל החברים לפי שיקול דעתה.