"... ניכר שבוצעו הסדרי חוב בין הצדדים אולם הנתבעת קיימם באופן חלקי בלבד. מירב השיקים לא נפרעו, והחוב בספרים ליום 30.4.2019 הינו על סך 4,664,419 ₪. בנושא זה הנתבע לא הביאה כל ראיה לטענתו, לפיה, היה על התובעת להשיב השיקים שהיו ברשותה. לא מצאתי כל חובה ו/או התחייבות של התובעת להשיב שיקים שמסרה לה הנתבעת, ובכללם השיק מושא ההליך דנא, שניתנו על חשבון חוב הנתבע לתובעת. לפיכך, דוחה טענת הנתבעת לעניין זה" (ע' 7 למוצג נ/1).
ערעור שהוגש על פסק הדין שניתן בת"א 50923-07-18 - נדחה (ר' מוצג נ/2).
- התובע אישר במסגרת חקירתו לפניי, את קביעתו של בית המשפט במסגרת פסה"ד בת"א 50923-07-18, לפיה פאראגון לא הייתה צריכה להחזיר לו את השיקים (ע' 25 ש' 18-19 לפרוט' הדיון מיום 5.12.2022).
- לא למותר לציין כי לגרסת התובע עצמו, במסגרת ההסדר השלישי שהושג בינו לבין פאראגון בתחילת חודש מאי 2014 או בסמוך למועד זה, נמסרו על ידו שיקים לפאראגון, בגין החוב כלפיה, בסך של 4.9 מיליון ₪ (4 שיקים ע"ס 100,000 ₪ כ"א); כי רק שיק אחד מתוך אותם שיקים נפרע; כי ע"ח החוב שולם סך של 100,000 $ נוספים באמצעות דודו של התובע במסגרת ההסדר הרביעי (ואולי גם סכומים קטנים נוספים - תוספת של 15% לתשלומים השוטפים בחודשים יולי ואוגוסט 2014) (ר' ס' 44, 50 ו- 54-58 לתצהיר התובע).
- התובע לא הביא כל ראייה אשר תומכת בעדותו ביחס לסיכום אשר לטענתו הושג במסגרת ההסכם הרביעי, לרבות טענתו לפיה היה על פאראגון להשיב לידיו את כלל השיקים הקודמים אשר נמסרו לה במסגרת הסדרים קודמים (ר' ס' 56 לתצהירו).
למעלה מכך, ועל פניו, לא אותר על ידי כל הגיון כלכלי בכך שפאראגון תוותר על בטוחה הקיימת בידיה בדמות אותם שיקים וזאת כנגד התחייבות ערטילאית להשבת חוב באמצעות תוספת של 15% לחיוב השוטף, וכל זאת מצד מי שהפר פעם אחר פעם את התחייבויותיו לתשלום החוב.
- התובע לא הביא ראיות אשר יכול שהיה בהן כדי תמיכה בגרסתו לפיה הוסכם בין הצדדים כי השיקים יימשכו ויופקדו רק במועד מאוחר יותר אשר יוסכם על ידו (ר' ע' 22 ש' 32-36 וע' 33 ש' 5-9, 14-17 לפרוט' הדיון מיום 5.12.2022), וממילא מצאתי טענה זו כעמומה, נטולת פרטים, ולא סבירה כלכלית.
למעשה מעדותו של התובע ניתן היה להניח כי לשיטתו הוסכם בין הצדדים כי פירעון החוב הוא בהתאם ללוח זמנים אותו יקבע התובע לבדו, ללא מגבלה ועל בסיס שיקול הדעת של התובע בלבד. אין המדובר בהתנהלות כלכלית סבירה בין נושה לחייב.
- מקום בו התובע הפר את ההסכמות שהיו עמו, ושיקים אשר נמסרו על ידו הוחזרו על ידי המוסד הבנקאי, מבלי שנפרעו, הייתה פאראגון רשאית להפקיד את השיקים אשר נמסרו לידיה בקשר עם חובם של התובע או חב' שירה, ובלבד שלא היה בסכומם הכולל של השיקים כדי ניסיון לגבות יותר מאשר החוב הכולל.
- לעניין זה יוסף ויודגש כי אני ערה לעובדה כי פאראגון הפקידה את כלל השיקים, וזאת הגם כי חלקם ניתנו במסגרת הסדרים מאוחרים ולמעשה נועדו לכאורה להחליף שיקים קודמים.
לעניין זה עלו מתוך חקירתו של מר דרשביץ הדברים הבאים: