ויודגש, אין עסקינן באירוע במסגרתו הסכמות איזוטריות בין צדדים אינן "מתורגמות" לכלל סכום כספי, אלא במי שטוען כי שילם עבור אותן זכויות מליוני שקלים.
- התובע עתר למתן חשבונות על בסיס הטענה בדבר איתור רישום רכישת הזיכיון מפאראגון ואולם הוא עצמו לא מצא לנכון להציג מאזן בוחן חתום של חב' שירה, או מסמכים חשבונאיים אחרים, מצדו הוא, מהם ניתן היה ללמוד כי העברת הכספים בוצעה לצורך ובעבור רכישת זיכיון.
למעשה, התובע בחר שלא להציג את ספרי הנהלת החשבונות של חב' שירה, ולכאורה לא נרשם בהם התשלום הנטען בגין רכישת הזיכיון. מקום בו חב' בשליטת התובע אינה מוצאת לנכון לרשום בספריה הוצאה כה משמעותית עבור פעילות כה משמעותית, לא ברור מדוע סבור התובע כי קיימת הצדקה בדין לחייב את פאראגון בהמצאת נתונים מתוך ספרי הנהלת החשבונות שלה.
- למעלה מכך, מעדותו של התובע עלה כי הוא גם לא דיווח למס הכנסה על רכישת הזיכיון וכך גם חב' שירה (ר' ע' 8 לפרוט' הדיון מיום 23.1.2019 וע' 28 ש' 12-34 לפרוט' הדיון מיום 5.12.2022).
- התובע הוסיף ואישר בחקירתו הנגדית כי לא קיבל חשבונית מעולם עבור רכישת הזיכיון וכי חשבונית כזו לא הוצאה (ר' ע' 29 ש' 34 - ע' 30 ש' 1 לפרוט' הדיון).
- אל מול טענות ועדות זו של התובע הוגשו גם ראיות ההגנה מהן עלתה תמונה שונה בתכלית.
- מעדות רואה החשבון של פאראגון, זה אשר מכהן בתפקידו מיום היווסדה של פאראגון, מר חיים קינן, עלה כי מעולם לא דווח לו ע"י מנכ"ל פאראגון או בעל המניות שלה, על מכירת זיכיון למכירת מוצרי החברה, על כל המשתמע מכך.
לשיטתו, תשלום בגין זיכיון מצריך רישום שונה מזה אשר מתבצע בעת מכירה שוטפת של מוצרי החברה וכי בספרי החברה אשר נערכו על ידו לא נרשמו סכומים כלשהם בגין מכירת זיכיון כאמור. לדבריו, הוא שמע לראשונה את הטענה בדבר מכירת הזיכיון לתובע רק לאחר הגשת התביעה.
בנוסף הוא העיד כי מספרי החברה עולה כי בתקופה הרלוונטית מוצריה נמכרו גם ללקוחות אחרים מלבד התובע (ר' ס' 3-5 לתצהירו).
- מר שלמה הברמן - מנכ"ל פאראגון בתקופה הרלוונטית וגם כיום, ומר פיני דרשביץ, בעל מניות בפאראגון, העידו שניהם כי פאראגון מעולם לא התקשרה בהסכם זיכיון או בלעדיות לשיווק מוצריה, לא עם התובע או הנתבעים ולא עם כל מאן דהוא אחר, וכי הדבר נוגד את מדיניות החברה (ס' 5 ו- 6 לתצהיר מר הברמן וס' 10-12 לתצהיר מר דרשביץ).
- עדויות סותרות אלו, המצטרפות לחסר הראייתי של התובע, הקשו עד מאוד לאמץ את גרסת התובע בדבר רכישת הזיכיון בתמורה לתשלום הסכום המוגדר של 3,750,000 ₪.
תשלום הכספים אופן רישומם וייעודם
- אף מקום בו לא הונחו לפניי הסכם או ראיות נוספות אשר היה בהן כדי לתמוך בגרסתו של התובע בדבר רכישת הזיכיון, היה מקום להוסיף ולבחון לצורך מה שימשו הסכומים השונים אשר שולמו בפועל, בין אם על ידי השותפות ובין אם על ידי התובע, מקום בו אין חולק כי סכומים אלו ואחרים אכן שולמו, ומקום בו לכאורה, לפחות חלק לא מבוטל מאותם סכומים, שולם בסמוך למועד בו החלה השותפות לפעול כמשווק של פאראגון.
- כאמור, בכתב התביעה טען התובע כי סכום זה שולם במלואו עבור ולצורך רכישת הזיכיון מפאראגון (לעניין זה ראה לדוגמא סעיף 11 לכתב התביעה).
- אלא כי די בקריאת חקירתו הנגדית של התובע על מנת ללמד על פערים לא מבוטלים בין הנקוב בכתב התביעה לבין גרסתו המתפתחת. כך לעניין זהות הגורם אשר שילם את הכספים, כך לעניין ייעודם, וכך לעניין הסכמות הצדדים באשר לשימוש שיעשה באותם כספים.
- כך לדוגמא בהתייחס לשאלה מיהו הגורם/הגוף אשר לשיטת התובע עצמו קיבל את הזיכיון מפאראגון והיה בעליו טען התובע, במקום אחד, כי הוא רכש את הזיכיון באופן אישי, ואף נטל לצורך כך הלוואות אישיות (ר' לדוג' ע' 28 ש' 25-28 וע' 29 ש' 1-9 לפרוט' הדיון מיום 5.12.2022; ע' 37 ש' 28-29 וע' 38ש' 1-9 לפרוט' הדיון מיום 7.12.2022). כן הוא העיד כי אין בשום מקום תיעוד של כספים שחב' שירה שילמה עבור הזיכיון וכי היא לא יכולה לטעון שרכשה אותו (ר' ע' 40 ש' 13-15 לפרוט' הדיון מיום 7.12.2022).
במקום אחר טען התובע כי הייתה זו השותפות אשר רכשה את הזיכיון והיא זו אשר גם זכאית למכור אותו (ר' ס' 17.1.3 ו- 17.1.4 לתצהירו ועדותו בע' 39 ש' ובע' 19-25 ובע' 40 ש' 20 לפרוט' הדיון מיום 7.12.2022).