ומנגד - מנספח ד' לתצהיר התובע - דו"ח BDI של חב' שירה, אשר נערך לצורך קבלת הלוואה ואשר חתום לכאורה ע"י התובע וע"י מר אלפסי - עולה בכלל כי חב' שירה היא-היא בעלת הזיכיון.
התובע נשאל בחקירתו מי מסר את הנתון על הזיכיון לצורך עריכת הדו"ח והשיב כי מדובר בנתון ברור אשר הוא לא זוכר מי מסר אותו (ר' ע' 52 ש' 6-9 לפרוט' הדיון מיום 7.12.2022).
בישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק זה ביום 11.6.2018, הובהר על ידי התובע, באמצעות בא כוחו, כי קיימות ראיות המצביעות על היותן של החברה ושל השותפות הזכיין הבלעדי (ר' ע' 2 ש' 6-7 לפרוט' הדיון מיום 11.6.2018).
חיזוק לכך ניתן למצוא גם בעדותו של התובע לפיה חב' שירה היא זו אשר זכאית לקבלת העמלות משופרסל, בגין מכירת סחורות ישירות ע"י פאראגון, והיא גם זו אשר זכאית לקבל הנחות שיגיעו מפאראגון, באישור שלו (ר' ע' 42 ש' 19-31 לפרוט' הדיון מיום 7.12.2022).
משנשאל התובע על הסתירות בגרסתו בהתייחס לסוגיה זו הוא הוסיף וטען כי כבעל המניות בחב' שירה הוא נתן לה אישור להשתמש בזיכיון השייך לו (ע' 39 ש' 33-35 וע' 40 ש' 1-6 לפרוט' הדיון מיום 7.12.2022). אלא כי טענה זו של התובע לא נתמכה בראיות כלשהן, וממילא קיים פער עובדתי ומשפטי בין שאלת זהות בעל הזיכיון לבין זכאותו של אותו בעל זכות להמחותה לאחר.
- גם בתשובותיו של התובע לשאלה מי שילם את התמורה עבור הזיכיון התגלעו סתירות. פעם טען התובע כי הוא עצמו שילם את רוב הסכום, למעט הסך של 650,000 ₪ אשר שולם למר אלפסי (ר' ע' 50 ש' 24-25 לפרוט' הדיון); פעם אחרת טען כי הוא שילם את כל הסכום (ע' 51 ש' 11-12 לפרוט' הדיון מיום 7.12.2022); ובפעם נוספת העיד כי השותפות היא זו אשר שילמה עבור הזיכיון, דהיינו התובע ומר אלפסי ביחד, וכאשר מי שניהל את המערכת מול פאראגון היה מר אלפסי והוא העביר את התשלומים דרכו או דרך חב' שירה (ר' ע' 41 ש' 19-20, 26 וע' 42 ש' 15-18 לפרוט' הדיון מיום 7.12.2022).
- גם מעדותו של מר נחמיאס עלה כי הסכום של 3,750,000 ₪ שולם על ידי התובע ועל ידי הנתבע 2 ולא על ידי התובע לבדו (לעניין זה ראה ע' 57 ש' 19 לפרוטוקול הדיון מיום 7.12.2022).
- מקום בו התובע לבדו הוא-הוא זה העותר כיום לקבלת הסעדים השונים מהנתבעים, די בסימני השאלה אשר נמנו לעיל, לעניין זהותו של המשלם, כדי לכרסם במידה רבה בטענותיו.
- שאלה נוספת אליה היה מקום להידרש הייתה שיעורו של הסכום ששולם עבור הזיכיון. כאמור התובע טען בכתב התביעה לתשלום סכום כולל של 3,750,000 ₪.
ואולם, התובע לא הציג ראיות כלשהן מהן ניתן היה להסיק כי זהו הסכום אשר שולם בפועל עבור מטרה זו, ולכל הסתירות וסימני השאלה אשר נמנו לעיל מצטרפים גם סימני שאלה נוספים באשר לייעוד הכספים, או ליתר דיוק בהתייחס לשאלה האם הכספים אשר שולמו בפועל יועדו לצורך רכישת הזיכיון כנטען על ידי התובע או שמא שימשו, כולם או חלקם, למטרות אחרות או נוספות.
- כבר מתצהיר התובע עלה קושי להבין האם גרסתו הינה כי הוא שילם את הסך של 3,750,000 ₪ במלואו עבור רכישת הזיכיון, או שמא לצורך כיסוי חובו של מר נחמיאס כלפי פאראגון, בקשר עם רכישתן של סחורות (על המשמעויות הנובעות מכך), או עבור מלאי קיים.
- גם מעדויותיהם של מר דרשביץ ומר אלפסי עלה כי התקשרות השותפות עם פאראגון הותנתה בכיסוי חובו של מר נחמיאס לפאראגון, כיוון שהתובע ומר אלפסי הגיעו לפאראגון עם מר נחמיאס עצמו וביקשו להיכנס לנעליו ולרכוש את עסקו, לרבות מערכת השיווק שלו, לקוחותיו וכיו"ב (ר' עדות מר דרשביץ בע' 48 ש' 20-24 וע' 52 ש' 1-7 ו- 14-22 לפרוט' הדיון מיום 19.4.2023 ועדות מר אלפסי בע' 95 ש' 33 - ע' 96 ש' 3 לפרוט' הדיון מיום 21.2.2024).
- מר דרשביץ העיד כי מר ידין ומר אלפסי שילמו את החוב של מר נחמיאס לפאראגון עד לסגירתו ולאחר מכן המשיכו לקנות סחורה מפאראגון:
"... הם שילמו עבור החוב של נחמיאס, עד שהכרטסת של נחמיאס נסגרה הם שילמו... הם קנו את המלאי של נחמיאס ואת השיקים הדחויים שהיו אצל הלקוחות. הם לקחו מנחמיאס את כל מה שהיו חייבים לו בחוץ. הם קיבלו את החייבים, נגיד היו לו מיליון ₪ חייבים, והיה לו מלאי. הם לקחו את זה ממנו ושילמו את החובות שלו. אבל הם קיבלו את המלאי ואת החייבים שלו. מה שאתה מציג לכאורה כאילו זיכיון וירטואלי, משהו שלא קיים" (ע' 48 ש' 3-11 לפרוט' הדיון מיום 19.4.2023; ההדגשה לא במקור - ה.ס.), ובהמשך: