בהמשך עדותו, הוסיף התובע וטען כי תשלום הסך של 3.75 מיליון ₪, היווה תנאי לקבלת הסחורות של מר נחמיאס:
"... פיני אמר שכדי לקבל את הסחורה של נחמיאס יש חוב של 3,750,000 ₪ זה שולם, העלות של הסחורה של נחמיאס כלל לא נספרה.
ש. מאיפה הייתה הסחורה שלך?
ת. קניתי מנחמיאס קודם ושילמתי לו וגם אלפסי קנה מנחמיאס..."
(ע' 9 ש' 3-8 לפרוט' הדיון מיום 23.1.2019).
- בנקודה זו אני מוצאת להוסיף ולבהיר כי על אף שבעדותו של התובע נטען כי מתמליל השיחה אשר התנהלה בינו לבין מר אלפסי ביום 19.9.2014 עולה כי מר אלפסי מודה בכך ששולם לפאראגון סך של כ- 4 מיליון ₪ עבור רכישת הזיכיון מפאראגון, עיון בתמליל האמור מלמד כי אין הוא כולל את אותה הודאה נטענת (וכל זאת ביחס לתמליל אשר בהיעדר צירוף של ההקלטה המקורית משקלו הראייתי מוגבל מאוד). כל אשר אותר בתמליל הוא אמירה של התובע עצמו ממנה עולה לכאורה כי פאראגון קיבלה סך של 4 מיליון ₪, כאשר לא ברור כלל מתי קיבלה את הסכום האמור, על ידי מי ובקשר עם מה שולם. התובע נשאל על כך בחקירתו והשיב כי "ההגיון אומר" שזה שולם בקשר עם הזיכיון ואישר כי מדובר במסקנה שלו (ר' ע' 51 ש' 15-23 לפרוט' הדיון מיום 7.12.2022).
- מעדותו של התובע עלה כי לגרסתו היה זה מר אלפסי אשר היה אחראי על ההתחשבנות מול פאראגון, והתובע עצמו לא ידע כיצד נותבו התשלומים ולאיזה רכיב הם יוחסו:
"לפאראגון היה שיקים שציינתי כשיקים אישיים שהעברתי להם כולל חמישה שיקים של 100 אלף כל אחד שנתתי להם ישירות בזמנו. חלק מהתשלומים העברתי על ידי ההלוואות שלקחתי מבנקים וחברים כדי להעביר לחשבונות של שירה ושל אלפסי כדי שאלפסי ינהל את ההתחשבנות של פאראגון לגבי ה- 3.75 ועוד ההכנסות שהיו לעסק הזה השותף שלנו כתוצאה מכניסה ומכירה, כל הרווחים נשארו בתוך העסק, ואיך אלפסי חילק את התשלומים לפאראגון מול תשלומי הסחורה העתידיים שקיבלנו מרגע תחילת השותפות, זו הייתה עבודה שלו. הסכום הזה נפרס על כל התקופה ובמהלכו אני שילמתי דרך העברות של שיקים, הלוואות מחברים. אני לא אומר שלא שילמתי. שילמתי.
ש. שאלתי כמה.
ת. את כל הסכום בסופו של דבר. אני קניתי את אלפסי. הכל."
(ע' 51 ש' 3-12 לפרוט' הדיון מיום 7.12.2022).
- התובע ביקש להפנות למוצג לה' לתצהירו, ע' 228-230, ובו אינדיקציות לסכומים שונים אשר הועברו על ידו לחברת שירה המהווים לשיטתו "... חלק מהתשלומים גם לזיכיון וגם לפעילות השוטפת...". עם זאת מדובר בסכום חלקי מאוד, המסתכם במאות אלפי שקלים בודדים, אשר לא ניתן ליחסם דווקא לתשלום עבור הזיכיון (ר' מוצג לה' לתצהיר התובע ועדותו בע' 41 ש' 28-30 לפרוט' הדיון).
כך לדוגמא הגם כי הסכם השותפות נחתם בחודש פברואר 2012 (נספח ב' לתצהיר התובע), והגם כי התובע בתצהירו מתאר דין ודברים לרכישת הזיכיון בסוף שנת 2011 ותחילת שנת 2012, השיק הראשון אשר צורף כראייה על ידי התובע כתשלום עבור הזיכיון, הוא שיק שהמותב בו הינה חב' שירה והוא נושא תאריך של יום 31.10.2013, וממילא לא ברור איזה שימוש נעשה באותו סכום.
- מר אלפסי העיד כי לא שולם סך של 3.75 מיליון ₪ עבור זיכיון וכי למיטב ידיעתו הסכומים הכלולים בנספח ו' לתצהיר התובע שולמו בקשר עם חובותיו של מר נחמיאס לפאראגון, ולא עבור זיכיון, וכי הללו לא הסתמכו אף לסך של 700,000 ₪ (ר' ס' 32ב' לתצהירו).
עוד הוא העיד כי העסקה הייתה כזו שבמסגרתה הם קנו סחורה חדשה מפאראגון ושיווקו אותה, ובמקביל הם כיסו את החוב של נחמיאס, בפריסה לתשלומים, עד ל "איפוס" החוב (ר' ע' 96 ש' 17-25 לפרוט' הדיון).