זה המקום לציין כי בבואי לבחון את משקלה הראייתי של עדותו זו של מר אלפסי, נתתי דעתי לעובדה כי המדובר בבעל דין, לאינטרס הלכאורי הקיים לו במערך יחסיו עם פאראגון, לטענות התובע בכל הנוגע למערך היחסים שבין הנתבעים לבין עצמם, כמו גם לעובדה כי אף הוא, בדומה לתובע, נמנע מלהציג תיעוד וראיות רלוונטיות אשר ניתן היה לצפות כי יצורפו לתצהירו.
עם זאת, ולצד זאת, יש לזכור כי התובע הוא זה אשר עתר למתן הסעדים, וכי הנטל הבסיסי, ולו הראשוני, להוכיח את טענותיו, מוטל היה עליו, ונטל זה לא הורם כדבעי.
סיכום ביניים
- מכלל הראיות אשר הוצגו לפניי מתבהרת תמונה במסגרתה הסכימה פאראגון לכניסת השותפות לנעליו של מר נחמיאס וזאת כנגד פירעון חובו של מר נחמיאס כלפיה.
היקף החוב, לא הובהר עד למועד כתיבת שורות אלו, ואולם אין מי מבעלי הדין חולק כי זה סולק במלואו.
בין אם עמד היקף חובו של מר נחמיאס על סך של שני מיליון ₪ ובין אם על סכום אחר, העובדה כי נפרע על ידי השותפות מכוונת למסקנה ברורה על פיה שולם על ידי השותפות לידיה של פאראגון סכום משמעותי, וזאת תוך הבנה ברורה של שני הצדדים, כי תשלום זה מהווה תנאי להסכמתה של פאראגון להתיר לשותפות לשווק ולמכור את מוצריה.
על אף שכל אחד מהצדדים בחר להגדיר את הזכות או הרשות שניתנה לשותפות, כמו גם את הסכומים אשר שולמו בקשר עם קבלת הזכות האמורה, באופן שונה, אין מחלוקת כי זכות כאמור אכן ניתנה.
- בנסיבות אלה אני מוצאת לקבוע כי התובע נכנס לנעליו של מר נחמיאס (בתחילה באמצעות השותפות), כמשווק של מוצריה של פאראגון.
עם זאת, ועל מנת שלא ייפלו הצדדים לכלל טעות אוסיף ואדגיש כדלהלן:
- לא ברור מהו הסכום ששולם לצורך סילוק החוב של מר נחמיאס, וממילא לא ברור מי מבין השותפים בשותפות שילם אותו בפועל. קיים פער לא ברור בין הסכמות הצדדים באשר להשקעת כל אחד מהם בשותפות לבין הסכומים שהועברו והטענות שהועלו לעניין זה.
- חלק מהסכומים אשר הועברו על ידי השותפות, הועברו לצורך רכישת סחורה קיימת, בין אם בחצריו של מר נחמיאס ובין אם בחצרי פאראגון, ולא לצורך פירעון חובו של מר נחמיאס או הקניית הזיכיון.
- טענות נוספות אשר הועלו על ידי התובע באשר למהותה, היקפה ותוכנה של הזכות/הזיכיון למכירת מוצרי פאראגון, לא הוכחו, ולא נתמכו בדבר. כך לעניין ההסכמה למתן אשראי, כך לעניין הזכאות להמחאת הזיכיון לצד שלישי, וכך לעניין רכיבים נוספים.
- בהתייחס לרכיב הנטען של מתן בלעדיות במסגרת הזיכיון, תינתן הדעת בשורות הבאות.
בלעדיות למכירת המוצרים
- לשיטת התובע, לא אך כי ניתן לו זיכיון למכירת מוצריה של פאראגון, אלא כי התווספה לכך זכאות לבלעדיות במכירת אותם מוצרים. כפי שהובהר לעיל, לא די בהכרה בקיומה של זכות למכירת המוצרים, כדי ללמד על קיומה של הקניית זכות לבלעדיות ביחס לאותן מכירות.
- למעלה מכך, יש להבחין בין שאלת קיומו של מצב עובדתי במסגרתו בתקופה זו או אחרת נמכרו המוצרים על ידי השותפות או התובע בלבד, לבין הכרה בקיומה של הסכמה מפורשת של הצדדים להקניית בלעדיות.
- אקדים ואציין כי על אף חשיבותה של טענת הבלעדיות, והשלכותיה על ההליך שלפניי, הראיות בתיק זה מלמדות כי טענה זו לקיומו של זיכיון בבלעדיות, לא נזכרה על ידי התובע קודם למועד הגשת התביעה, בשנת 2018.
כך לדוגמא לא הוצג על ידי התובע מכתב דרישה או התראה אשר נשלח למי מהנתבעים בטענה להפרת הסכם הבלעדיות עמו, ואפילו במכתב ההתראה אשר נשלח אל מר אלפסי ביום 15.12.2015, אין אזכור לטענת קיומו של זיכיון או זכות הבלעדיות והפרתם של אלו. כל זאת על אף שהפעילות מול פאראגון הופסקה עוד בספטמבר 2014 (ר' עדות התובע בע' 30 ש' 2-19 לפרוט' הדיון מיום 5.12.2022; עדות מר אלפסי בס' 61 לתצהירו, עדות מר דרשביץ בס' 22 לתצהירו ומוצג נ/5). - במסגרת ההליך שלפניי התובע אכן חזר וטען כי השותפות הייתה הזכיינית הבלעדית למכירת מוצרי פאראגון וכי לאחר שמר אלפסי מכר לו את חלקו בשותפות, הפך הוא להיות המשווק הבלעדי של מוצרי פאראגון בישראל (ר' ע' 40 ש' 20 לפרוט' הדיון מיום 7.12.2022).
בתמיכה לטענותיו אלו ביקש התובע להפנות להתכתבות דוא"ל בין מר דרשביץ לבינו, אשר היה בה, לשיטתו, כדי לאושש את דבריו (נספח ה'1 לתצהירו).