על כן, קיבל בית המשפט את גרסת קופלר כי הוא כלל לא רכש את הנכס, וכי הנכס אף לא נרכש על-ידי "מי מטעמו" (אלא על-ידי קסטנבאום והחברה שבבעלותו), ועל כן לא התקיים תנאי הכרחי זה לחיובו של קופלר לשלם דמי תיווך על-פי הסכם התיווך. עוד קבע בית המשפט כי לא התקיים גם התנאי הקבוע בסעיף 14(א)(3) לחוק המתווכים, לפיו הזכות לדמי התיווך מותנית בהיותו של המתווך "הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב", שכן לא נכרת הסכם מחייב בין קופלר לבין הבעלים של הנכס.
בית המשפט דחה את טענת יעקובי והחברה שבבעלותו כי קסטנבאום פעל כשלוח של קופלר, עת רכש את הנכס. נקבע כי קסטנבאום אמנם היה שלוחו של קופלר בניהול המשא ומתן, אך משא ומתן זה לא הבשיל לרכישת הנכס על-ידי קופלר, ותחת זאת רכש קסטנבאום את הנכס עבור עצמו, ולא כשלוח של קופלר. בית המשפט קבע כי קסטנבאום "פעל בחריגה מסמכותו כשלוח, ולכך עלולה להיות השפעה בבחינת חבותו של גונן [קסטנבאום - י' כ'], אך בכל הנוגע לקופלר, נקבע כי הרכישה לא נעשתה בעבורו או כשלוח".
- לעומת זאת, ביחס לחיובם של קסטנבאום והחברה שבבעלותו בדמי התיווך, קיבל בית המשפט את תביעתם של יעקובי והחברה שבבעלותו.
בית המשפט עמד על כך כי קסטנבאום נחשף לפרטי הנכס, בהיותו בא-כוחו של קופלר. בהקשר זה הדגיש בית המשפט כי קסטנבאום הציג עצמו ליעקובי כבא-כוחו של קופלר, וכך גם התנהג בפועל. בית המשפט קבע כי אף שהסכם התיווך לא הועבר לידיו של קסטנבאום, ואין מחלוקת כי הוא לא חתם עליו, הרי שקסטנבאום ידע כי קופלר חתם על הסכם התיווך, טרם רכש את הנכס, ואף ידע על גובה דמי התיווך הגבוהים שהוסכמו, ובכל זאת בחר לרכוש את הנכס.
נוכח האמור, קבע בית המשפט כי מעמדו של קסטנבאום, בהיותו בא-כוחו של קופלר, הינו כשלוח במובן חוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק השליחות). בית המשפט הוסיף וקבע כי בהתאם לסעיף 6(ב) לחוק השליחות, כאשר שלוח פועל בחריגה מהרשאה, רשאי הצד השלישי לראות בשלוח כבעל דברו, שכן השתכלל "חוזה מכללא" במסגרתו נוטל השלוח את חיוביו של השולח כלפי הצד השלישי.
אשר לנסיבותיו של העניין שבפניו, קבע בית המשפט כי יעקובי לא דרש מקסטנבאום להתקשר בחוזה התיווך שכן הוא הציג עצמו כשלוחו של קופלר, אך בפועל קסטנבאום חרג מההרשאה והתקשר בעצמו בחוזה לרכישת הנכס. על כן, קבע בית המשפט כי בהתאם לחוק השליחות השתכלל חוזה מכללא בין קסטנבאום והחברה שבבעלותו לבין יעקובי והחברה שבבעלותו, אשר מאמץ בשלמותו את הסכם התיווך שנכרת בין יעקובי לקופלר, כך שקסטנבאום חייב בדמי התיווך ליעקובי והחברה שבבעלותו.