[...]
- זאת ועוד - לתדהמתה של מרשתי התברר כי המקרקעין שווקו על ידי רמ"י עוד בשלהי שנת 2020 במסגרת מכרז מר/2020/33 ... וכי החברות הזוכות במכרז הראשון, בעלות ניסיון ומוניטין רב, בחרו שלא להשלים את העסקה ... והן מנהלות מול רמ"י בימים אלו הליך משפטי ...
[...]
- ... בחרתם גם להסתיר את עצם קיום ההליכים המשפטיים הפעילים ... במסגרתם הועלו טענות שיש בהן כדי להוות משום מידע מהותי ורלוונטי מאין כמותו לכל מציע סביר. העובדה שנתון מהותי זה לא בא לידי ביטוי במסגרת מסמכי המכרז ... יש בה הפרה בוטה של חובת תום הלב וחובת הגילוי בהתקשרויות חוזיות ובמידה מחמירה אף יותר, של חובת ההגינות המנהלית כפי שנקבעה בפסיקה
00(נספח 16 לעתירה)
0
- ביום 14.5.2023 דנה ועדת המכרזים בבקשת העותרת לביטול זכייתה במכרז ודחתה את הבקשה. ועדת המכרזים הבהירה כי ככל שהעותרת לא תסדיר את התשלום בהתאם למועדים שנקבעו במכרז, הרשות תראה בכך חזרה של העותרת מהצעתה, על כל המשתמע.
ביום 20.7.2023, לאחר שהעותרת לא עמדה בהתחייבויותיה מכוח המכרז, שלחה לה הרשות מכתב המודיע על ביטול זכייתה במכרז. במסגרת הודעה זו ציינה הרשות כי באפשרות העותרת להגיש טיעוניה בכתב בעניין חילוט הערבות הבנקאית (נספח 21 לעתירה).
- ביום 16.8.2023 הגישה העותרת מכתב לרשות במסגרתו פרשה את טענותיה נגד חילוט הערבות הבנקאית (נספח 22 לעתירה). ביום 20.3.2024 התקבלה החלטת ועדת המכרזים אשר דחתה את טענות העותרת והבהירה כי לא חלה עליה חובה לציין את היקף הבינוי המותר. עוד הוסיפה הרשות כי בחוברת המכרז נכתב במפורש שבאחריות הזוכה בלבד לבדוק נתון זה. עם זאת, נוכח ההיקף הנמוך של זכויות הבנייה במקרקעין, החליטה הרשות להפחית את סכום החילוט והעמידה אותו על סך 50% מסכום הערבות שהם 844,000 ₪ (נספח 26 לעתירה). לטענת רמ"י, בשוגג, החלטה זו לא נשלחה לעותרת בסמוך לקבלתה אלא רק בחלוף כשנה מיום קבלתה, קרי: ביום 24.3.2025.
- בנסיבות אלה, שבה ופנתה העותרת לוועדת המכרזים ביום 12.3.2025 וביום 1.4.2025 בבקשה נוספת לביטול זכייתה במכרז ולהשבת הערבות הבנקאית (נספח 27 לעתירה). ביום 11.5.2025 התקבלה החלטה נוספת של ועדת המכרזים אשר דחתה את טענות העותרת. אולם, מאחר שהחלטת הרשות מיום 20.3.2024 נשלחה לעותרת באיחור של שנה, מצאה הוועדה בנסיבות חריגות אלה להורות על השבה נוספת מסכום הערבות והעמידה את סכום החילוט על סך 400 אלף ₪.
- החלטה זו היא שעומדת במוקד העתירה דנן. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם הפרה הרשות את חובת הגילוי באשר לזכויות הבנייה במגרש, ובהשלכה מכך, האם מסמכי המכרז שיקפו באופן מלא ונכון את מצב הדברים.
- כלל ידוע הוא שעל רשות מינהלית חלה החובה לפעול בהגינות, סבירות, שוויון, תום-לב, וללא שרירות והפליה. בית המשפט לעניינים מנהליים יעביר את החלטת הרשות תחת שבט ביקורתו בראי כללים אלה (עע"ם 6466/19 משרד הביטחון נ' עמותת חברות הסיעוד, פסקה 14 בפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) י' עמית (נבו, 11.10.2020)). אולם, בית המשפט לא ימיר את שיקול דעת ועדת המכרזים בשיקול דעתו אלא אם הוכחה סטייה מהותית משיקולי סבירות, תום לב והגינות בקיום תנאי המכרז (עע"ם 3190/02 קל בנין בע"מ נ' החברה לטיפול בשפכים רמת לבנים בע"מ, פ"ד נח(1) 590, 598-597 (2003); עע"ם 6242/09 חג'אזי חברה לסיעוד בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (נבו 10.11.09); עע"ם 5408/12 ברק 555 בע"מ נ' מגלקום תקשורת מחשבים בע"מ (נבו 14.2.2013)).
- לצורך בחינה ביקורתית של החלטת הרשות יש לבחון בראש ובראשונה אם היא הפרה את חובת הגילוי שמוטלת עליה בהליך המכרזי. בהקשר זה אציין כי חובת הגילוי שחלה על רשות מנהלית היא רחבה יותר מזו שחלה על מתקשר פרטי בחוזה. כך, בע"א 2413/06 מגדלי כספי רג'ואן ובנין בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (נבו 10.11.2009) שנה השופט (כתוארו דאז) א' רובינשטיין את הדברים הבאים:
"לא יתכן חולק, שעל המינהל, כעורך מכרז, מוטלת חובה להבטיח כי מסמכי המכרז, כולל התב"ע שצורפה אליו כתקנון המחייב, ישקפו בצורה מלאה ומדויקת את המציאות התכנונית במגרשים הנדונים. חובת הגילוי המוטלת על גוף מינהלי אשר עורך מכרז היא רחבה ביותר, וגדולה בהיקפה מחובת הגילוי החלה במהלך משא ומתן בין צדדים פרטיים לכריתת חוזה...