בעניין אבני, טענה הנתבעת כי נאלצה לבטל את הטיסה כתוצאה מגילויו של כשל טכני, אשר עולה כדי תקלה חריגה ובלתי צפויה, וכי שילובה של התקלה עם עוצר הנחיתות ביום הכיפורים (עת הטיסה נועדה לנחות בערב יום הכיפורים) יצר "נסיבות מיוחדות" שבעטיין לא הייתה לה כל אפשרות למנוע את ביטול הטיסה. בית המשפט קבע כי המבחן האם להחיל את הפטור ממתן פיצוי סטטוטורי בשל ביטול טיסה שנבע ממניעת חילול שבת וחג קשור בטבורו לשאלה האם חברת התעופה עשתה ככל שביכולתה למנוע את התקלה שגרמה לעיכוב שהוביל לביטול הטיסה בשל מניעת חילול שבת וחג ויש לבחון זאת באותם כלים של סעיף 6 (ה) (1) באופן שיש להציג נסיבות מיוחדות וכשלים טכניים שניתן היה לצפותם אינם עומדים בכך, כמו גם אם ממילא תיקון היה לוקח מעבר לשמונה שעות או שלא הוכח שהיה לוקח פחות משמונה שעות כשהנטל הוא על הנתבעת הרי שזהו הטעם לביטול הטיסה ולא בשל מניעת חילול שבת וחג. נביא את הדברים כלשונם:
"חזר ב"כ הנתבעת על הטענה, לפיה לולא עוצר הנחיתות הצפוי בנתב"ג, יכולה הייתה הנתבעת להוציא את הטיסה בזמן, בין לאחר תיקון המטוס ובין באמצעות מטוס חלופי או טיסות חלופיות של חברות זרות ולא הייתה צריכה לבטל את הטיסה. דא עקא, כפי שהובהר לעיל, בכל הנוגע לתיקון המטוס, הטענה אינה נכונה, שכן עפ"י עדותו של מר דמרי, החלף הדרוש הגיע לידיו רק בשעות הערב. גם ביחס לחלקה האחר של הטענה - לפיה במצב דברים אחר, היו נבחנות חלופות של מטוס חלופי או טיסות חלופיות - מתעוררים קשיים; ראשית, הדברים אינם עולים מראיות הנתבעת; עדי הנתבעת לא העידו על בחינת חלופות אלו ועל העובדה שהן נשללו אך בשל עוצר הנחיתות (למעט האמירה הכוללנית של גב' לרמן-לוי, ש"נעשו ניסיונות רבים למצוא פיתרון"). שנית, אך סביר להניח כי גם הכנסת כלי טיס חלופי הוא תהליך שלוקח זמן - צריך למצוא כלי טיס שמתאים להחליף את המטוס התקול, לעיתים להטיסו מן המקום בעולם בו הוא נמצא ולהכשירו לטיסה. ביחס לכל אלו, לא נמסרו ע"י הנתבעת נתונים כלשהם, ולא מן הנמנע כי פרק הזמן שהיה נדרש לה גם לצורך ביצוע החלופות, היה עולה על 8 שעות ממילא. בנוסף, לא המציאה הנתבעת נתונים ביחס לטיסות של חברות תעופה אחרות שהמריאו באותן שעות מליובליאנה לישראל, וגם לא ראיות לכך שאכן חלופה זו נשקלה ונבדקה בזמן אמת. מאחר ולא הובאו נתונים, הרי מחד לא ניתן לקבוע שהנתבעת הוכיחה שלולא סד הזמנים הקצר שהכתיב עוצר הנחיתות בנתב"ג, היה עולה בידיה להוציא את הטיסה בתוך פחות מ - 8 שעות. מאידך, יתכן כי אם הייתה מתחילה הנתבעת לבחון חלופות אחרות, פרט לתיקון התקלה, מיד כשהתגלתה בעוד המטוס באוויר, ולא רק לאחר בדיקתו על הקרקע, היה נמצא הפתרון שבעזרתו ניתן היה להביא את הנוסעים לישראל, לפני עוצר הנחיתות. הנטל להביא את הראיות לפני בית המשפט, מוטל על הנתבעת. משלא עמדה בנטל להוכיח כי נבחנו על ידה חלופות נוספות, פרט לתיקון המטוס, הרי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בעניין זה, ומכאן המסקנה הראייתית המתבקשת הנתבעת לא הוכיחה כי ביכולתה, בכדי למנוע ביטול הטיסה וכי ביטול הטיסה נבע מן הצורך שלא להביא לחילול חג".