תא (נת') 4843-03-20 אבירם בקר נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ - חלק 25

אעיר, כי גם במקרים בהם הנוסע זכאי לסיוע ולא קיבל את הסיוע במלואו, פסיקת הפיצויים לדוגמא איננה אוטומטית ועליו להוכיח כי אי מתן ההטבה נעשה "ביודעין" - לא רק כי החליטה בכוונה תחילה להימנע מהגשת סיוע כלשהו והתחמקה מכך אלא כי החליטה בהחלטה מודעת שלא לספק למשל אירוח במלון או מזון.  אני סבורה כי במסגרת זאת, גם החלטה מודעת לא לספק אלא להטיל זאת על הנוסע כ"עובדה מוגמרת" באופן שהנוסע בעצמו יספק לעצמו והיא תשפה לאחר מכן, רק מקום בו יפנה אליה ולא מיוזמתה, יציג קבלה ותשפה על פי שיקול דעתה נכנס תחת רכיב "ביודעין".  על כן, אמירה לפיה "אבל הסיוע בזמן אמת, אם אני עושה כריזה בזמן אמת, ואני מציע לשפות אותו ב-250 דולר תמורת זה שהוא ילך לאן שהוא רוצה, מבחינתי זה החברה החליטה שגם לשפות בהמשך, זה לתת סיוע" (עמ' 187, ש' 21-23 לעדותו של מר רדומסקי) ככל שאין כל אלטרנטיבה בזמן אמת לסייע מצידה או עמדתו של נציג שירות הלקוחות מר אבי זמיר כשנשאל מה קורה אם לנוסע אין כסף לממן מלון ואוכל ולא נערך מבחינה תקציבית ואין בידו דולרים ויכול והגיע ממדינה אחרת ומדובר בתחנת ביניים והשיב כי הפרשנות לחוק היא שכאשר אדם מוציא ומביא קבלות בגין שירותי סיוע (אם כי חזר בו בהמשך ואישר כי כן יש לספק בזמן אמת) או המענה של ב"כ הנתבעת לשאלה האם ניתן להורות מלכתחילה לאדם שאין לו כסף שיוציא ואז אם אין לו אז הוא יישן ברחוב ולא ישיבו לו כי לא הוציא על מלון - "אז הוא חיכה בשדה", ובית המשפט תמה "36 שעות לחכות בשדה" והשיב "מה לעשות? אמרו לך שהיה כאוס מוחלט" ובסיכומי הנתבעת כי "אין דרישה כי שירותי הסיוע יינתנו בזמן אמת אלא שיהיו בלא תשלום"- אין לקבל, ככל שבפועל הוכח שכך היה, כל שכן מקום בו מדובר גם בתפישה ביחס לפרשנות החוק ועל בסיס זאת גובשה החלטה מודעת לספק בדיעבד ולא מראש.  אמירה כי יש בהחזר הוצאות משום מתן שירותי סיוע לפי דרישת המחוקק כי אין חובה לספק מראש בזמן אמת אלא העיקר הוא שללא תשלום משהתיבה "זכאי" משמעותה כי הנוסע ידאג לעצמו במימון עצמי וממקורותיו שלו ולאחר שישוב לארץ הוא ייזום פנייה אל חברת התעופה (לעיתים מקום מושבה בחו"ל) ויוכיח את הוצאותיו ולפי שיקול דעתה תשפה - אינה עומדת בחובה זו, וחוטאת לתפישה ולתכלית שעמדה בבסיס החוק ומטרתו, בשים לב לדיונים הנרחבים בוועדת הכלכלה והאמור בדברי ההסבר להצעת החוק עוד בקריאה ראשונה.  מטרת שירותי הסיוע היא לתת מענה מיידי לנוסע המצוי בסיטואציה של שיבוש בלתי מתוכנן בטיסתו כשחברת התעופה היא היא זו שאמורה לספק את השירותים (מזון, לינה, הסעות ותקשורת) ללא תשלום ובזמן אמת ולמנוע מהנוסע את הצורך לאתר שירותים אלו ולממנם בעצמו, כל שכן הוא מצוי במדינות זרות ועל כן לא ניתן להסתפק בהחזר בדיעבד משהמחוקק לא התיר "לפדות" את חובת הסיוע בתשלום מאוחר בבחינת כלל (ראו ת"צ 46233-02-17 הלל עקיבא ברק נ' אל על דלעיל), ואם חברת תעופה בוחרת מראש לא לספק סיוע בזמן אמת ולהפנות נוסעים לשמירת קבלות כי אז לא מן הנמנע כי תחויב בפיצוי לדוגמא ללא הוכחת נזק, זאת גם אם לא נגרם נזק ממוני לנוסע ולא הוכיח הוצאותיו, מן הטעם שאחת ממטרות הפעלת פיצוי לדוגמא היא הרתעת החברה מהתנהלות שכזו.  מה גם, שבל נשכח כי מדובר בחוק צרכני ועסקינן בחובה אקטיבית המוטלת על חברת התעופה ועל פי האמור בסעיף 17 לחוק, לא ניתן להתנות עליו אלא לטובת הנוסע (שונה הדבר כאשר הוא מצוי מחוץ לשדה התעופה כי אז ברי שלא ניתן לספק את השירות בזמן אמת ואז הוא רשאי לבקש החזר כספי עבור ההוצאות שהוציא, ולעניין זה ראו גם תצ 46233-02-17 הלל עקיבא ברק נ' אל על דלעיל).  ככל שזהו מצב הדברים, כי אז יכול ויש בשיפוי כדי להוות שיקול בנוגע להיקף הפיצוי מקום בו יינתן אך לא מאיין את ההפרה מקום בו לא סיפקה סיוע בזמן אמת, בפועל ולא בדיעבד (דבר שנציג קשרי הלקוחות של הנתבעת, מר אבי זמיר, אישר בסופו של יום בחקירתו כי על שירותי הסיוע להינתן בזמן אמת ולא חודש לאחר מכן כשהנתבעת מקבלת את הקבלה).