אומנם דומה כי ההיתפסות היא לאותו עיכוב בן שעה וחצי שבסופו של יום הוביל לתוצאה של ביטול טיסה בשל החשש לנחות בשבת, כאשר הדעת אינה נוחה שחברת התעופה שמבקשת להימנע מחילול שבת או חג קובעת נחיתה 50 דקות לפני כניסת השבת או החג ובכך לכאורה מכניסה עצמה לסיכון "מרצון" או שמא יש לומר במודע, וזאת כדי למכור כרטיס ובד בבד לא לפצות (ואין הדבר מהווה "בעניינינו אירוע חריג של כוח עליון שלא היה ניתן לצפותו מראש" כאמור בסעיף 59 לכתב ההגנה, ככל שאכן מתייחס לתובענה דנא). אינני נכנסת לשאלה שהעלתה הנתבעת מנגד, ויש בה ממש, האם מי שרוכש את הכרטיס בידיעה שהנחיתה היא 50 דקות לפני כניסת שבת או חג לא בוחר לקחת סיכון במודע בשים לב להוראות החוק מחד, והאם הוא אכן נמנה עם קהל שומרי השבת מאידך (כך שהדבר פועל לשני הכיוונים), ואולם נצייר מצב בו מועד הנחיתה היה 3 שעות לפני כניסת שבת או חג - האם הטיעון כלפי הנתבעת שבחרה לקבוע מועד נחיתה 50 דקות לפני כניסת שבת או חג באופן שכל עיכוב היה מוביל לביטול טיסה הלכה למעשה היה עומד נגדה באותו אופן? שהרי נחיתה 3 שעות או 4 שעות לפני כניסת השבת או החג היא סבירה, גם עבור שומרי שבת, ואם סיום התיקון היה לאחר 3-4 שעות, הרי שגם אז הנתבעת לא הייתה יוצאת אל הדרך ומורה על ביטול טיסה כדי להימנע מחילול שבת או חג למרות שבמצב רגיל 3-4 שעות כלל אינם מזכים אף בהטבות של איחור בהמראה בין 5-8 שעות לפי חוק שירותי תעופה. ללמדך, כי גם מקדם ביטחון של 3-4 שעות לא היה בהכרח מסייע, עת כאן הניסיון לתיקון כבר עבר את השעה וחצי. ודוק; המחוקק לא קבע תנאים במסגרת הסעיף לשם התקיימותו, כפי שבחר להכפיף את הפטור הגלום בסעיף 6 (ה)(1) לחוק בהתקיימותם של תנאים מסוימים, ובכלל זה לא קבע כתנאי שלא תקבענה טיסה עד זמן מסוים. כאשר המחוקק ביקש להגדיר זמנים הוא ידע להגדיר, אולם לא כך ביחס לפטור בנוגע למניעת חילול שבת או חג באופן שאם חברת תעופה עושה שימוש בפטור כי אז עליה להציב טיסות עד 3-4 שעות למשל לפני הטיסה. השאלה היא, אפוא, מה גרם בפועל לביטול הטיסה, ולא התקלה היא שגרמה לביטול הטיסה אלא הנחיתה לאחר כניסת החג.
יתר על כן: גם אם התקלה היא היא שהייתה גורמת לביטול הטיסה, הרי שבהינתן ההחרגה הסטטוטורית בגין חילול שבת או חג, אין כבר משמעות בפועל האם יכולה הייתה למנוע זאת. אומנם תיאורטית ניתן לומר שיכול ומדובר במטוס ישן ולכן הבלאי בו גדול יותר והסבירות שהחלק ישבר גדול יותר והאם תחזקה את המטוס כראוי או אם היה צוות מיומן יותר כי אז לא היה מעמיס את כל המזוודות נוכח המשקל (ואז עולה שאלה אחרת מקום בו מבצעים פיצול במודע של מזוודות ללא ידיעת הנוסע וההשלכות לכך) באופן שלא הייתה קורית תקלה שכזו ואז היו יוצאים לדרך ללא צורך להיכנס לחילול שבת (טענה אגב שלא נטענה) , אולם אם לצורך ההמחשה הטייס חזר עייף לאחר שהיה בגילופין ולא הצליחו להשיגו במשך כשעה וחצי, הרי שהיינו מגיעים לאותה תוצאה, מקוממת ככל שתהיה. רוצה לומר, כי לא ניתן להפריד זאת מהקונספט הכולל של חוק שירותי תעופה שגם אם קרתה תקלה שהיא צפויה וכן ניתן היה למנוע אותה, הרי שחרף אי הנוחות שבדבר, הנתבעת יכולה הייתה "ליהנות" ממרווח זמן עד שהייתה מחויבת בהטבה כלשהי ולכן ההבדל הוא רק בשל היום ולא בשל אופי התקלה והאם היא צפויה אם לאו, ומכאן שהמסקנה המתבקשת היא שגם אם ייטען כי כשלה בתחזוקת המטוס באופן שיכלו לצאת לדרך לולא התקלה שיכול והייתה צפויה (והתובעים כאמור כלל לא טוענים זאת בכתב תביעתם ולא מתמודדים עם התקלה ויכולת פתרונה אלא רק עם טעם הביטול בגין השבת, כאשר לא הייתה מחלוקת כי נעשה ניסיון תיקון אולם משחלף מקדם הזמן טרם נחיתה בחג, בוטלה הטיסה) - הרי שלא ניתן לדון אותה לחובה רק בשל כך שמדובר בערב חג או שבת כשביום רגיל לא היו דנים אותה לחיוב מקום בו אין הבדל באופי התקלה, ולא ניתן להחיל עליה חובות מיוחדות לערבי שבת וחג באופן שבדיקת תחזוקת המטוס אמורה להיות תחת חובת זהירות מוגברת לעומת חובת הזהירות בשאר ימות השבוע עת שם הדין מתיר לה לאחר בהמראה עד 5 שעות ללא כל הקניית הטבה לנוסע (כל עוד כמובן עמדה בחובת היידוע בנוגע לדחיית מועד טיסה, לאו מכוח חוק שירותי תעופה אלא גם מכוח החוזה עם הנוסע). על כן, וכאמור, קשה התוצאה ככל שתהיה, הנתבעת למעשה לא צריכה להראות מאמצים בהתאם להוראת סעיף 6 (ה)(1) לחוק וכל הבחנה שהיא הדורשת ממנה להציג מאמצים - היא עניין שלמחוקק לדון בו כדי למנוע מצבים שיכול בנסיבות מסוימות, ואיני קובעת כי זה המקרה, להיות שימוש ציני של הוראות החוק מקום בו רשלנות היא מוכחת.
- כאמור, השאלה המשפטית העומדת לדיון בתביעה זו היא האם זכאים התובעים לפיצויים מכוח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 בגין ביטול טיסת LY008 שתוכננה להמראה בשעה 23:35 (שעון ניו יורק) והייתה אמורה לנחות בישראל בשעה 16:50 שעון ישראל, כ-50 דק' לפני כניסת חג שמחת תורה בישראל, אולם עקב העיכוב שהתבטא בשעה וחצי, נאלצה לבטל את הטיסה בשל טענתה לחריג הקיים בחוק הקבוע בסעיף 6 (ה) (3) לחוק, משביטול הטיסה נועד כדי למנוע מחילול שבת וחג. שכן, אין חולק כי עיכוב של שעה וחצי כשלעצמו לא היה נכנס בגדר ביטול טיסה ואף לא איחור בהמראת הטיסה ועל כן, תיאורטית ניתן היה להטיס את הטיסה ולהביא את הנוסעים ליעדם באיחור של שעה וחצי וכל התובענה הייתה מתייתרת. ברם, בשל הסיטואציה אליה נקלעה הנתבעת עת קבעה את מועד הנחיתה כ- 50 דקות לפני כניסת החג, הרי שעיכוב שהוא פחות מהגדרת המחוקק לאיחור בהמראה המינימלי שמקנה סוג של הטבה (מששעתיים איחור מקנה מזון ומשקאות ושירותי תקשורת לפי סעיף 7 (א) לחוק אולם איחור שבין חמש שעות ופחות משמונה שעות מקנה גם השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי ומעל לשמונה שעות מקנה גם פיצוי סטטוטורי), כבר היה גורר ביטול טיסה בשל הנחיתה בחג או בשבת ובהיותה משווקת עצמה כשומרת שבת, ביטלה את הטיסה ונאחזת בהחרגת המחוקק את זכאות הנוסעים לפיצוי ממפעיל או מארגן הטיסה, כך שפטורה היא ממתן פיצוי סטטוטורי.
ודוק; יש ממש בטענת התובעים המשתמעת כי באופן אינהרנטי יש מצב שכמעט כל עיכוב שעניינו תקלה מסוימת במטוס יגרום לחילול ואז כפועל יוצא הנתבעת תבטל את הטיסה, כך שהביטול הופך לכאורה "לאוטומטי", כמו גם הפטור מפיצוי סטטוטורי בגין מגבלת השבת, עת היא מוכרת כרטיסים בידיעה שהנחיתה היא פחות משעה לפני כניסת שבת או חג ובד בבד משווקת עצמה כשומרת שבת כדי למשוך קהל נוסעים במסגרת התחרות במשק. לגישתם, התנהלות זו היא בבחינת 'מעוול' "ברשות התורה" כי החוק לצידה, עת לדבריה האחריות שלה מסתיימת עם הנחיתה גם אם הדבר כרוך בחילול שבת או חג עם ההגעה לישראל נוכח סד הזמנים הדחוק עם נחיתה 50 דקות לפני כניסת החג עת יש לעבור בירוקרטיה ביציאה משדה התעופה וזאת גם אם ישנו שדה תעופה פעיל בשבת או בחג ויש עדיין שירות הואיל והדבר איננו רלוונטי עבורה אלא רק שהטיסה לא תחול בחג או בשבת כאשר לוח הטיסות הוא קבוע כך שהיא חברה השומרת שבת כפי שמשווקת את עצמה עת מדובר במגבלה שלה ולא של כל חברות התעופה הטסות לישראל, לרבות חברות ישראליות, בהינתן שנמל התעופה פועל בשבת אבל יכולה למכור כרטיסים בידיעה שהנוסע בסופו של יום יכול לחלל שבת נוכח מועד הנחיתה וכי לא יהיה פיצוי מקום בו תבוטל הטיסה עקב מניעת חילול שבת . דא עקא, הגם שרוח חכמים אינה נוחה הימנו, השאלה היא בסופה של יום האם היא הפרה את חוק שירותי התעופה באי מתן פיצוי סטטוטורי, בהינתן שלא חלים דיני היושר.