על כן, בעוד בעניין ברגר מהלך הדיון היה סביב השאלה האם חל מבחן הצפיות כפי שקיים בסעיף 6 (ה) (1) לגבי כוח עליון ונסיבות שלא היו בשליטתה והשאלה היא איך נערכה מראש, הרי שבעניינינו אין כלל צורך בדיון האם יכלה להיערך מראש כמו בסעיף 6 (ה) (1) או אילו פעולות נקטה כדי לאיין את התקלה, כאמור. קיומו של הפטור הספציפי בחוק נועד למקרה של ביטול טיסה למניעת חילול שבת ויש לראותו כהסדר מפורש של המחוקק אשר בחר להחריג במפורש את נושא חילול השבת כעילת פטור עצמאית, בשונה מתקלות טכניות רגילות. משאין חולק בין הצדדים כי פורמלית הטיסה בוטלה כדי להימנע מחילול שבת או חג, כי אז הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה כדי לחסות תחת הגנת המחוקק בסעיף 6 (ה)(3) לחוק.
- בשולי הדברים, אך לא בחשיבותם, ניתן לומר שאם תכלית ההגנה בסעיף היא לאפשר קיום מצוות השבת או החג על ידי הצוות והנוסעים (נקודה שמסתבר כן נידונה בעבר על ידה לפי דברי נציג קשרי הלקוחות בעדותו) ולא לכפות עליהם בעקיפין לחלל את השבת או את החג עת מדובר בחברה ישראלית הנוקטת עמדה כלפי שמירת שבת במרחב הציבורי ביחס להוצאת כלל מטוסיה ללא הבחנה בין הנוסעים או חברי הצוות (בדומה להשבתה רשמית של תחבורה ציבורית ברוב חלקי הארץ בשבת כחלק מהסדר סטטוס קוו, ומבלי להיכנס לשאלה מה מעוגן בחקיקה ומה הוחרג והאם הנוסעים או הצוות שומר שבת בביתו שלו) וזאת בשים לב לכך שמדינת ישראל, היא "מניית זהב בחברה", תרתי משמע, עולה השאלה מהי המשמעות האופרטיבית של "הימנעות מחילול שבת או חג". ניתן לומר כי לפי פרשנות מצומצמת "חילול שבת או חג" מתייחס אך ורק לטיסה עצמה, וזהו הקו בו נוקטת הנתבעת, ולא ליכולת סבירה של מוטסים, ואפילו אנשי צוות, לעזוב את שדה התעופה ולהגיע לביתם לפני כניסת השבת או החג. על כן, אם תכלית ההגנה שבסעיף היא להגן על הנוסעים והצוות, כי אז חברת תעופה המבקשת למנוע חילול שבת או חג צריכה למנוע טיסות האמורות לנחות בסמוך לכניסת השבת או החג, כך למשל עד שעתיים או שלוש לפני כניסת השבת. מיצינו אפוא, כי הקושי הוא שגם אם הטיסה הייתה נקבעת לנחיתה ארבע שעות קודם, והתקלה לא הייתה נפתרת ארבע שעות וחצי, התוצאה הייתה כאמור דומה, ועדיין חברת התעופה איננה מחויבת בכל פיצוי או הטבה שהיא. מה גם, שתכלית הגנה זו של הימנעות מחילול שבת או חג ביחס לנוסעים באופן שלא לאפשר פתח של חילול שבת בגין פעולות הנתבעת - הגם שבתום הישיבה האחרונה על הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית ח"כ אייכלר בירך את ח"כ טיבי "שמהרגע הראשון הוא התחשב בעניין קדושת השבת היהודית והבטיח וקיים שבמקרה והטיסות יעוכבו בגלל שמירת השבת, אף אחד לא יינזק ובזכות השבת הקדוש-ברוך-הוא ישמור עלינו ועל כל בית ישראל" - דומה כי מסתכמת היא בפעולת הטיסה עצמה. בעוד המחוקק, כפי שיובהר, התייחס למקרים פרטניים בהם מטעמי דת אדם שיסרב לטיסה חלופית (למשל כי זמן ההגעה לטיסה הקבועה בצאת שבת יגורר אחריו חילול שבת) לא יוכר הדבר כסירוב שיש בו גם להוביל לפטור ממתן פיצוי סטטוטורי, הוא לא ביצע זאת כהכללה קטגורית גורפת ביחס להשלכות העקיפות של חילול שבת מקום בו הטיסה נוחתת בסמוך לכניסת שבת או חג או יוצאת בסמוך לצאת השבת או חג, כפי שעשה ביחס לביטול טיסה כדי למנוע חילול שבת או חג. אחרת, אם הכוונה היא להרחיב את מניעת החילול גם ביחס לבעייתיות הקיימת לאנשים להגיע לביתם לפני כניסת החג, הרי שהיה חל איסור על חברת תעופה המבקשת להישען על הפטור מכוח סעיף 6 (ה) (3) לחוק - ביטול כדי למנוע חילול שבת או חג - לקבוע טיסות שמועד נחיתתן סמוך לכניסת השבת במקום היעד. נקודה זו היא מעניינת. ההלכה אוסרת לילך מרחק גדול ביום שישי, גם אם לפי התכנון יגיע לביתו לפני השבת, בדיוק בשל הסיבה שמא יארע דבר קלקלה ויתעכב ויגיע לידי חילול שבת או ביטול עונג שבת ("אין הולכים בערב שבת יותר מג' פרסאות, כדי שיגיע לביתו בעוד היום גדול, ויוכל להכין צורכי סעודה לשבת. בין שהולך לבית אחרים ובין שהולך לביתו (שו"ע, או"ח, רמ"ט א'). כך נפסק בנוגע לאונייה מקום בו יוצא ויש חשש לחילול שבת, לא יצאו אף באותו היום (שו"ע או"ח רמח א' בסיפא שאם ההפלגה פחות מיום ויגיע לפני שבת מותר מעיקר הדין ורק במקום שנהגו להחמיר אסור). אם הכוונה הייתה להרחיב את מניעת החילול מבחינה הלכתית, הרי שהייתה התייחסות גורפת ביחס ללוח הטיסות כאמור (ולא רק באופן פרטני למי שמסרב באופן נקודתי לטיסה חלופית מטעמי דת), ובכלל זה גם לגבי יציאת הטיסה בצאת החג שנקבעה לשעה 19:20 עת החג יצא אותה עת בשעה 18:40 ואם הנוסעים ממוקמים במלון מחוץ לנמל התעופה ואמורים להגיע לטיסה מספר שעות קודם לכן, ברי כי יחללו חג.
השיקול של גרימת חילול שבת לאחר, כל שכן מדובר בחברת תעופה השומרת שבת המבקשת שלא לחלל שבת באמצעות ביטול טיסה, לא קיבל ביטוי חקיקתי בהקשר זה של סעיף 6 (ה) (3) לחוק אך כן קיבל מענה כאמור במסגרת זכותו של נוסע לסרב לקבל טיסה חלופית מקום בו הוצעה טיסה חלופית והנוסע סירב ויש בכך לפטור את חברת התעופה ממתן פיצוי סטטוטורי וזאת מטעמים שבין היתר "דת" נמנית עליהם "מטעמי ביטחון, דת או מגבלה רפואית" (סעיף 6 (ד) לחוק) - דבר שקיבל ביטוי כבר בהצעת החוק לקריאה ראשונה. אין בכך כדי לחייב למצוא בהכרח טיסה חלופית אולם בשל כך שנשללת ממנו בפועל יכולת הבחירה בין טיסה חלופית לבין החזר כספי ונכפה עליו החזר כספי, הרי שחברת התעופה מסתכנת בתשלום פיצוי כספי סטטוטורי ואף יכול ותחויב גם בפיצוי לדוגמא (ראו סעיף 6 (א) (2) לחוק כמנוי בין הסעיפים שהפרתם מאפשרת פיצוי לדוגמא - ע"א 70166-06-25 ארקיע אינטרנשונל (1981) בע"מ נ' ניר אפרים יוסף טל (7.11.25)) ועל כן, לפי קו זה, חובתה אינה מסתיימת בהצעת טיסה חלופית בשבת, גם אם היא חברת תעופה "חילונית", והנוסע לא יאבד את זכאותו לפיצוי כספי סטטוטורי ולשירותי סיוע עד למועד הטיסה החלופית. ללמדך כי המחוקק בחר ליתן דעתו למצב של חילול שבת אולם מנקודת מבט של נוסע ספציפי תחת המאטריה שנועדה להגן עליו מקום בו מבוטלת טיסה ועניין הצעת טיסה חלופית או החזר תמורה לפי בחירת הנוסע היא חובה קוגנטית שגם אם יש לחברת התעופה פטור מתשלום פיצוי סטטוטורי, אין בכך כדי לפטור אותה משירותי הסיוע. לא כך בחר בנוגע לקביעת מועדי טיסה כשהנחיתה בסמוך לשבת מבחינת הטלת חובות נוספות על חברת התעופה. דומה כי גם הרציונל הוא שונה. מקום בו מבוטלת טיסה לנוסע דתי הרי שאין לו כל יכולת בחירה מקום בו מציעים לו טיסה חלופית בשבת או בסמוך לצאת השבת (שאז מבחינה הלכתית דינה כיום חול) כשהוא נמצא במקום מרחוק ואז למעשה כופים עליו לקבל החזר כספי ולדאוג בעצמו לטיסה חלופית שמרגע לרגע אף יכולה להיות יקרה הרבה יותר וגם לא באותם תנאים של הטיסה המקורית וכל זאת אחרי שכבר נקשר בעסקה ושילם עבור כרטיס הטיסה (כאשר החוק אינו מבחין בנוגע לסירוב לטיסה החלופית מטעמי דת האם הוא בשל כך שהטיסה שהוצעה היא בשבת או בסמוך לצאת השבת באופן שנבצר מהנוסע להגיע אלא אם יחלל שבת ולכן ניתן להכיר זאת ביחס לשני המקרים). בעניין זה יוער כי גם ללא החקיקה המפורשת המקנה זכות סירוב מטעמי דת, בתי המשפט הכירו בזכאות לפיצוי מקום בו חברת תעופה אינה מאפשרת חלופה שאינה כרוכה בחילול שבת כמי שלא סיפקה חלופה הולמת). למעשה, עוד קודם לחקיקתו של חוק שירותי תעופה, הפסיקה הכירה בזכות של נוסע דתי לסרב לטיסה שתוכננה לנחות בישראל בשעות הבוקר של יום חמישי והעובר לטיסה שנוחתת בישראל ביום שישי בבוקר כסירוב סביר גם מקום בו לכאורה אין חשש מחילול שבת עת מדובר בטיסה שאמורה לנחות בישראל ביום שישי בבוקר, וזאת בשל החשש מתקלות העשויות לגרום לאיחור הטיסה. נפסק, כי גם אם לפי תנאי הכרטיס חברת אל על רשאית לשנות מועדי טיסות בשל אילוצים, גם אם היא סבורה כי לא היה חשש לחילול שבת וטענה כי היא מקפידה בעניין מועדי הנחיתה של טיסות בימי שישי ובעניין המראתן לאחר צאת השבת וכי כונסה לעניין זה ועדה מיוחדת בהשתתפות רבנים המאשרים את שעות הטיסה ויש הקפדה רבה על כך שנוסעי הנתבעת לא יחללו שבת ואף לא ימצאו עצמם במצב של חשש לחילול שבת -היא לא יכולה לכפות עליו את הטיסה וכי הטיסה יכולה לנחות ממש בסמוך לכניסת שבת עקב תקלות במטוס ואז הוא עשוי למצוא עצמו מבלה את השבת במקום זר ונוכח זאת חויבה חברת אל על בהפרש הכרטיס שבין כרטיס הטיסה המקורי לבין זה שחזר עימו לארץ (ראו ת"ק 2746/07 לובל נתן נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (9.8.2007)). אל מול זאת, נוסע שרוכש כרטיס טיסה והוא נוסע דתי, יש לו יכולת בחירה למתי לרכוש את הטיסה ולא להיקשר בעסקה מלכתחילה עת מועד הנחיתה הוא 50 דקות לפני כניסת שבת. לשון אחר; גם אם היא גורמת לחילול שבת בעקיפין על ידי מועד נחיתה בסמוך לכניסת שבת, ניתן לומר כי היכולת של הנוסע להימנע מכך היא רבה יותר וזאת על ידי אי רכישת כרטיס, בבחינת הדבר משול ל"ייזהר הקונה". בעניין זה העיר נציג קשרי הלקוחות של הנתבעת, מר אבי זמיר, כי זו בחירה של הלקוח אם הוא לוקח טיסה שיש לה סיכוי שהיא תאחר, כך למשל לקוח שגר באילת, גם אם חברת אל על תנחת 3 שעות לפני כניסת החג, הוא יגיע לאחר כניסת החג וכי "נוסע יודע בדיוק מה הזמנים והטיסות שאותן הוא קונה" ועל כן חברת אל על אינה מפתיעה אותו, כאשר העדר הפיצוי הוא גם לא הפתעה משזהו החוק והנוסע גם בעניין זה מיודע לגבי החוק באמצעות הנתבעת.