שעות רגילות בדוח שעות נוספות בדוח - 125% שעות נוספות בדוח - 150% שעות שבת/חג בדוח שבת - 175% שבת - 200%
אפר-21 49 2 4 0 0 0
מאי-21 184 8 16 0 0 0
יונ-21 180 20 8 7 2 1
יול-21 172 12 8 12 4 8
אוג-21 190 6 12 0 0 0
ספט-21 162 2 4 24 0 0
אוק-21 184 8 16 0 0 0
נוב-21 190 6 12 0 0 0
דצמ-21 192 8 16 0 0 0
ינו-22 184 8 16 0 0 0
פבר-22 164 5 8 0 0 0
מרץ-22 196 4 8 0 0 0
אפר-22 132 5 8 0 0 0
מאי-22 179 6 12 8 0 0
יונ-22 63.5 0 0 0 0 0
391. בהתאם לטבלה דלעיל, התובע היה זכאי להפרשי שכר כדלקמן:
סה"כ לתשלום סה"כ שולם בתלוש בש"ח (רגילות, נוספות ושבת) הפרש
אפר-21 1,674.4 1,602 -72.4
מאי-21 6,348.16 6,246 -102.2
יונ-21 6,784.96 6,683 -102
יול-21 6,988.8 6,712 -276.8
אוג-21 6,275.36 6,246 -29.36
ספט-21 6,013.28 5,664 -349.3
אוק-21 6,348.16 6,246 -102.2
נוב-21 6,275.36 6,246 -29.36
דצמ-21 6,581.12 6,538 -43.12
ינו-22 6,348.16 6,246 -102.2
פבר-22 5,307.12 5,154 -153.1
מרץ-22 6,202.56 6,246 43.44
אפר-22 4,375.28 4,222 -153.3
מאי-22 6,304.48 6,312 7.52
יונ-22 1,849.12 1,847 -2.12
סה"כ -1,466
392. על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי גויטום זכאי להפרשים בגין עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית, על סך של 1,466 ₪.
דמי הבראה
393. משקבענו כי הגרסה של התובע, לפיה, הרישום בתלושי השכר משקף אך ורק את מכפלת השעות שעבד בשכר השעתי הנטען על ידו, דינה להידחות, אין מקום לקבל את טענת התובע כי אין לקחת בחשבון את דמי ההבראה ששולמו כאמור בתלושי השכר. עם זאת, בניגוד לטענת הנתבעת, קיימים הפרשים לתשלום, ונפרט.
394. בעבור התקופה מחודש 4/2021 - 10.6.2022 (משרה מלאה) התובע היה זכאי ל-8.36 ימי הבראה (= 14.33/12 חודשים *7 ימים) * 423 ₪ ליום = 3,536 ₪. בפועל שולם לו בתלושי השכר בגין התקופה כאמור - 3,274 ₪. על כן, התובע זכאי להפרש על סך 262 ₪.
פדיון חופשה שנתית
395. התובע עותר לתשלום פדיון חופשה בטענה כי בתקופת ההעסקה לא יצא לחופשה בתשלום וגם בסיום ההעסקה לא שולמה לו חופשה, וזאת על יסוד החישוב הבא - 18 ימים * 8 שעות * 37 ₪ = 5,328 ₪.
396. מנגד, הנתבעת טוענת כי היא שלמה סך של 932 ₪ ברכיב זה ואילו היתרה של 10 ימי חופשה שהיא הייתה אמורה לפדות לו בסיום ההעסקה לא שולמה לו מאחר שהיא עומדת על זכותה לקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
397. מאחר שהתובע עבד לאורך 14.33 חודשים, יש לחשב את זכאותו על פי סעיף 3(ג) לחוק חופשה שנתית, בשים לב לוותק שלו ולמספר ימי העבודה בפועל. משכך, יש לחשב את מספר ימי החופשה עבורם זכאי התובע לפדיון, באופן הבא:
עבור חודשים 4/2021 - 30.12.2021, בהם התובע עבד בפועל 216 ימים הוא זכאי לפדיון של 216/240 * 14 ימי חופשה = 12.6 ימי חופשה, ובניכוי חלקי ימים - 12 ימי חופשה.
עבור חודשים 1/2022 - 10.6.2022, בהם התובע עבד בפועל 126 ימים הוא זכאי לפדיון של 126/240 * 14 ימי חופשה = 7.35 ימי חופשה, ובניכוי חלקי ימים - 7 ימי חופשה.
סה"כ - 19 ימי חופשה.
398. מאחר שהתובע עבד במשרה מלאה ומעבר לכך, התובע זכאי לדמי חופשה על סך 232.96 ₪ ליום (=8 שעות * 29.12 ₪ לשעה), ובמכפלת ימי החופשה - 19 ימים, הוא זכאי לפדיון חופשה על סך 4,426.24 ₪.
399. בחודש 4/22 שולמו לתובע דמי חופשה על סך 932 ₪. ניתן לראות מדוח הנוכחות כי התובע היה בחופשה באותו חודש ועל כן אין מדובר בפדיון ימי חופשה בכסף, בניגוד לטענת התובע.
400. משדחינו את טענת הנתבעת בדבר קיזוז דמי הודעה מוקדמת, נותר הפרש לתשלום על סך 3,494.24 ₪.
דמי חגים
401. בכתב התביעה עתר התובע לתשלום בגין 8 ימי חג לפי תעריף של דמי חגים (100%) (על סך 2,368 ₪). התובע טען כי הרישום בתלושי השכר בדבר תשלום עבור דמי חגים פיקטיבי ועל כן הוא זכאי לקבל סעד זה, וצירף כנספח לכתב התביעה טבלה בה מפורטים ימי החג בתקופה הרלבנטית. הנתבעת הכחישה את עצם הזכאות לתשלום זה.
402. כפי שיפורט להלן, דין התביעה להתקבל בחלקה.
403. התובע לא היה זכאי לדמי חגים בגין שלושת חודשי ההעסקה הראשונים שלו, קרי - לפני 1.7.2021. בשנת 2021 חלו חגי תשרי בחודש 9/2021, כמפורט להלן: