בעניין אי העלאת הטענות, המערערת הציעה הסבר מדוע במכתב הראשון לא פירטה את נושא ההפרה הנוגע להעסקת אשת המשיב, זאת על מנת לא להיכנס לנושאים רגישים הקשורים באשת המשיב. אולם משעמד המשיב על קיום ההסכם עד מרץ 2023, נאלצה המערערת לפרט מיד לאחר מכן את הסיבות לביטול. המשיב לא הציג גרסה חלופית לא במכתבי התשובה ולא בכתבי הטענות, ולא הכחיש כי החנות נוהלה על ידי אשתו. אציין עוד כי הטענות לאי שביעות הרצון מניהול החנות אף נתמכות במייל שנשלח על יד המערערת למשיב מיום 23.12.20, בו ביקשה המערערת להיפגש עם המשי ואשתו על מנות לדון "במתכונת המשך פעילות החנות לאור הצורך שעולה בקידום החנות וניהולה...".
כפי שקבעתי לעיל מדובר בהפרה יסודית של ההסכם. לא עלה מהראיות מתי הועסקה אשת המשיב כמנהלת החנות ולכן לא ניתן לקבוע כי ניהלה את החנות מתחילת הדרך. עצם העובדה שלא נשלחה הודעת ביטול בשל עילה זו במועד מוקדם יותר, אינו הופך את ההפרה מהפרה יסודית להפרה רגילה, אלא הוא מקנה זכות לצד המפר לתקן את הפרתו. עמד על כך בית משפט העליון בע"א 8741/01 Micro Balanced Products נ' תעשיות חלאבין בע"מ, נז(2) 171 (2003) עת פסק כי "גם מקום שהסכימו צדדים לחוזה כי הפרה מסוימת תהא יסודית, יכול שזו תלבש מחלצות של הפרה שאינה יסודית. חלוף הזמן הסביר למתן הודעת ביטול בגין הפרה יסודית עשוי להצריך מתן ארכה. משחלף זמן סביר מאז היוודע דבר ההפרה היסודית, והנפגע לא שיגר הודעת ביטול, אין ההפרה הופכת להפרה שאינה יסודית, עם זאת מקבלת ההפרה היסודית את אחת מתכונותיה של הפרה לא יסודית, קרי הצורך במתן ארכה עובר למתן הודעת ביטול." (ההדגשה שלי-א.כ.). המערערת נתנה הזדמנות למשיב לתקן את ההפרה עת הציעה במכתב מיום 15.3.2021 כי ימונה מנהל אחר לחנות אך המשיב סירב במפורש להצעה זו ועמד על כך כי ההסכם יבוטל. בכך ויתר המשיב על האפשרות לתקן את ההפרה, וההפרה היסודית נותרה על כנה. לכן משהופר ההסכם בהפרה יסודית אין מקום לפסוק בגין דמי הודעה מוקדמת.
- שלישית, גם אם אניח כי המשיב זכאי לדמי הודעה מוקדמת לפי הדין הכללי, המשיב לא טרח להוכיח את כל יסודותיה ובעיקר מה הוא אורך תקופת הזכאות הסביר, בנסיבות המקרה הספציפי. לטעמי לא ניתן להקיש בעניין זה מהוראות החוק לדין הכללי. על מנת שבית משפט יוכל לקבוע, מה היא משך התקופה הסבירה, לכניסת הודעת הביטול לתוקף, בהסכם בלתי קצוב בזמן, יש להניח תשתית ראייתית מתאימה. ובמה דברים אמורים? בקביעת אורך התקופה הסבירה, לביטול הסכם בלתי קצוב בזמן, לפי הדין הכללי, יש להביא בחשבון ועל פי הפסיקה מגוון שיקולים. עמד על כך בית משפט העליון בע"א 442/85 זוהר נ' מעבדו טרבנול בע"מ, פ"ד מד(3) 661 (1990) (להלן: עניין זוהר) עת פסק בעמ' 704:
"סבירות הזמן נקבעת על-פי המטרה העומדת ביסודה. כאשר ההודעה ניתנת על-ידי היצרן, מטרתה היא לאפשר למפיץ ליהנות מפרי השקעתו בזמן, בכסף ובעבודה ולאפשר לו לקבל את הרווח, שבגינו בנה שוק ועיצב לקוחות."