תמצית טענות הצדדים
- המערערים הגישו ערעור על פסק הדין החלקי, ולאחר שניתן פסק הדין המלא הגישו טענות משלימות לערעור. טענות המערערים נוגעות הן לתחולתו של חוק פיצויים לדוגמה, הן לעניין ההכרה במשיבים 5-3 כניזוקים עקיפים ולעניין גובה הפיצוי שנפסק להם.
חוק פיצויים לדוגמה: המערערים טוענים בראשית דבריהם כי החוק סותר את דיני הנזיקין תוך שהוא קובע פיצויים עונשיים "שאין להם אח ורע במשפט הישראלי", ומעורר קשיים יישומיים בהפעלתו. לגופו של עניין, המערערים עומדים על כך שבית משפט זה קבע בעניין פלונים כי לא ניתן לחייב את הרש"פ בתשלום פיצוי עונשי בגין מעשה הטרור מושא ההליך דנן ולכן קיים מעשה בית דין כך שלא ניתן לפסוק פיצויים לדוגמה מכוח החוק, ולגישתם, התביעה תלויה ועומדת רק ביחס לכימות הפיצוי התרופתי. עוד נטען כי לא ניתנה למערערים זכות טיעון בנוגע לתחולת החזקה הקבועה בסעיף 2(ה) לחוק; כי החוק מוחל באופן רטרואקטיבי בניגוד לדין ומבלי שניתנה בידם האפשרות לסתור את תחולתו; וכי יש בידי המערערים להוכיח כי נוכח שינויי חקיקה ברש"פ, מדיניות התגמול שבגינה נקבעה אחריות המערערים בוטלה ונקבע תחתיה מנגנון תשלומים אחר. עוד טוענים המערערים כי לשונו של סעיף 2(ב) לחוק לא מזכה ניזוק עקיף בפיצוי לדוגמה שכן הוא לא "נפגע ממעשה הטרור", ומדובר בהרחבה חסרת גבולות של תחולת החוק. למצער, מבקשים המערערים כי נתערב בגובה הפיצוי ונקבע כי החוק מגדיר סכום מקסימלי הניתן להפחתה בהתאם לרמת המעורבות או האשם של המערערים באירוע הספציפי ובהתאם לגובה הנכות של הניזוק. המערערים גורסים כי הפרשנות שניתנה לחוק מייתרת כל טעם בדיון משפטי ותוביל לקריסה כלכלית שלהם.
הפיצויים התרופתיים והניזוקים העקיפים: אשר לנזקי העיזבון, נטען כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא, קיימת מחלוקת באשר לאחריות המערערים וככל שהיה מתאפשר להם להגיש ראיות לעניין זה, היה בידם להוכיח שהם כבר לא מתגמלים על מעשי הטרור; כי היה מקום לפסוק את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני על הצד הנמוך נוכח כך שלא הובאו ראיות באשר לנסיבות מותו של המנוח, ובשים לב לפיצויים לדוגמה שנפסקו; כי לא היה מקום לפסוק פיצויים בראש הנזק של הוצאות קבורה מכיוון שהן משולמות על ידי המדינה; וכי המשיבים זכאים רק ל-75% מגובה הפיצוי נוכח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 43), התשפ"ד-2024 (להלן: תיקון מס' 43 לחוק התגמולים). אשר להכרה במשיבים 5-3 כניזוקים עקיפים, המערערים טוענים, בין היתר, כי לא הוכחו תנאי הלכת אלסוחה בעניינם; וכי אין להסתמך על חווֹת הדעת הרפואיות שהוגשו בנושא, ומשכך לא הוכח כי נגרמו להם נכויות צמיתות. לצד זאת, המערערים מעלים טענות ביחס לסכומי הפיצויים שנפסקו לכל אחד מהניזוקים העקיפים, אליהן אדרש בהמשך ככל שיהיה בכך צורך.
- המשיבים סומכים ידם על פסק דינו של בית משפט קמא. לעניין תחולת חוק פיצויים לדוגמה, המשיבים טוענים כי בעניין פלונים בית משפט זה אמנם דן בשאלה האם "מאשרר" לפי פקודת הנזיקין יכול לחוב גם בפיצויים עונשיים, אולם חוק פיצויים לדוגמה הרחיב את היריעה ויצר מקור נורמטיבי חדש. המשיבים מטעימים כי עמדת המערערים לפיה חל בעניינם מעשה בית דין מקפחת ומפלה רק אותם, וזאת אך בשל העובדה שהיו "החלוץ לפני המחנה" וניהלו מאבק משפטי עיקש; וכי עמדה זו עומדת בסתירה לטענות המערערים בעניין הרש"פ, שם טענו כי החוק חל על כלל התביעות התלויות ועומדות. אשר לטענה כי לא ניתנה למערערים זכות טיעון, המשיבים עומדים על כך שבעניין פלונים נקבע כי המערערים מעבירים כספי תמיכה בטרור, וממילא כל שינוי במדיניותם צופה פני עתיד ולא יכול לגרוע מאחריותם ביחס לפיגועים שלגביהם כבר קיימת קביעה חלוטה. כמו כן, לשיטת המשיבים אין כל יסוד להבחנה שעושים המערערים בין ניזוק בעל נזק פיזי ובין ניזוק בעל נזק נפשי לעניין תחולת סעיף 2(ב) לחוק; ולשון החוק ברורה ואין מקום לפסוק פיצוי הנמוך מהסכום הנקוב בו.
לעניין גובה הפיצוי התרופתי והניזוקים העקיפים. המשיבים סבורים, בין היתר, כי הטענה ביחס לגובה הנזק הבלתי ממוני שנפסק לעיזבון המנוח היא טענה מקוממת שלא ראוי כלל להשמיעה; וכי מכל מקום, אין להתחשב בפיצוי לדוגמה שנפסק ולהפחית את גובה הפיצוי בראש נזק זה בשל כך. עוד נטען כי ישנה הסכמה דיונית לפיה ניכוי תגמולי המל"ל יעשה רק ביחס למשיבה 3.