השלב שלישי בוחן: מהו היקף השעות המוקדש לאימונים ולהשתלבות בקבוצה, מתי נערכים האימונים, והאם מתאפשר לספורטאי לעבוד במקביל להיותו חבר הקבוצה?
בשלב רביעי נדונה השאלה האם מפיקה קבוצת הכדורגל רווח כלכלי מההשתתפות של הספורטאי בה?
מבחן זה הוא בעיקרו מבחן של מידה. על פי האמור בפסק הדין בעניין אל על ברור הוא שאם לא היה מפיק המעסיק רווח כל שהוא, לא היה מקיים את הפעילות. במובן זה, יצירת מאגר עובדים פוטנציאלים בלבד אינו מהווה רווח משמעותי.
השלב החמישי עוסק בכוונת הצדדים. בכוונת הצדדים אין כדי להכריע בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד. אולם, יש לקחתה בחשבון במכלול השיקולים ולהעניק לה משקל יתר במצבים גבוליים. חשיבותה של כוונת הצדדים הנה אף בקביעת נטל הראייה, המוטל על הטוען כנגד הסכם מפורש, ככל שקיים.
השלב השישי הוא זה הנוגע להקשר התעשייתי ולצורך להבטיח שהפסיקה תשתלב בה ותביא בחשבון את השלכות הרוחב שלה.
מן הכלל אל הפרט
- האם מטרת ההתקשרות בין הצדדים הינה יצירת יחסי עובד מעביד?
התובע הגיע להתאמן בקבוצת הפועל קטמון כשהוא יודע לשחק כדורגל ושיחק בפועל שנים ארוכות. עם זאת ועל פי עדותו שלו למצער, בשתי העונות שקדמו להצטרפותו להפועל קטמון הוא לא שיחק כדורגל במסגרת קבוצה כלשהי (עמ 5, שורות 14-13). לנוכח העובדה שבמסגרת חקירתו הנגדית לא הצליח לספק מידע מדויק ביחס למועדים ששיחק בקבוצות חובבניות אחרות (עמ' 8, שורה 26; עמ' 9), ואף לא תמך טענותיו בעניין זה בראיות אובייקטיביות כלשהן, לא מן הנמנע כי מדובר ביותר משתי עונות. רוצה לומר כי עצם העובדה שהתובע חזר להתאמן לאחר תקופה בלתי מבוטלת, למצער, שתי עונות בהן לא התאמן, מחזקת את טענת הפועל קטמון כי לא הייתה כוונה להתקשר עמו בחוזה העסקה, ובוודאי לא עובר למשחק האימון הראשון ולתחילת העונה - המועד בו נפצע. כלומר, בטרם היה סיפק בידי הנהלת הקבוצה להתרשם לעומק מיכולותיו המקצועיות. נזכיר כי על פי התובע עצמו אין זה נדיר כי חוזי התקשרות נחתמים לאחר תחילת העונה. אשר על כן, גם לשיטתו יתכן שבתקופת טרום עונה עוד לא תתגבש כוונה ברורה ליצירת יחסי עבודה, עובדה שבענייננו יש בה כדי להטות את הכף אל עבר ההנחה שאכן טרם התגבשה בין הצדדים כוונה שכזו.
הצדדים לא הביאו ראיות ביחס לאותם שחקנים עמם נקשרו באותה עונה יחסי עבודה, אולם בהעדר ראיה לסתור מקובלת עלי עדותו של מר שרצקי, כי לא היו אלה מי שחזרו אחרי פרישה לליגה ג' וכי מצב דברים זה הוא באופן יחסי נדיר (עמ' 38, שורות 25-24). כך, לא הוכח בפניי שהתובע נועד לתפקיד ייעודי, דוגמת שוער. למעשה, הכל מסכימים כי התובע נועד להיות חבר מן המניין בקבוצה ועל כן גם כאן הנטייה היא להניח כי כוונת הצדדים לא הייתה ליצור יחסי עובד מעביד.