טעות בפירוש הדין המהותי וביישומו הלכה למעשה אינה מקימה עילה לביטול הפסק גם כאשר הבורר חייב על-פי הסכם הבוררות לפסוק על-פי הדין המהותי. טעות כאמור אינה מהווה חריגה מסמכות אף לצורך עילת ביטול הפסק על-פי סעיף 24(3) לחוק..."
[רשות ערעור אזרחי 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. כרפיס דדו בערעור מיסים (פורסם בנבו, 4.11.2009)]
- עוד יוער בפתח הדברים, כי ההלכה לפיה אין בית משפט מתערב בתוכנו של פסק בוררות מקבלת משנה תוקף עת מדובר בסכסוך שעניינו מערכת היחסים שבין ספורטאי לקבוצתו, לגביה נקבע זה מכבר כי הינה בעלת מאפיינים ייחודיים, השונים מהיחסים רגילים שבין עובד למעסיקו.
המחוקק עצמו הכיר בייחודו של תחום הספורט, והורה בסעיפים 10 ו-11 לחוק הספורט על הקמת מוסדות שיפוט פנימיים של כל התאחדות או איגוד ספורט, שלהם תהיה "הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד", זאת לרבות בעניינים של "שכר ותשלומים לספורטאים" המנויים במפורש בסעיף 10 לחוק. אזי, כי בכל הנוגע ליחסים שבין ספורטאי לקבוצתו, אין מדובר במקרה רגיל של הסכם בוררות אליו בחרו הצדדים להכפיף את יחסיהם, אלא בבוררות חובה סטטוטורית.
בהתאם, מקובלת עלינו הגישה לפיה יש לנקוט פרשנות מרחיבה המעניקה תוקף מירבי ככל הניתן לפסק בוררות שניתן על ידי מוסדות הבוררות של איגודי הספורט, שהינם בעלי הידע והמומחיות הנדרשים בתחום זה [רשות ערעור אזרחי 2186/12 משה עמר נ' מאור מליקסון (פורסם בנבו, 20.5.2013). לעניין ייחודיותו של תחום הספורט ומעמדו של מוסד הבוררות בתחום זה ר' פסק דינה המקיף של חברתי כבוד השופטת יפית זלמנוביץ-גיסין בסכסוך עבודה (תל אביב) 70645-11-16 איתי גרינבוים נ' בני רמת גן מחלקת הכדורסל, (פורסם בנבו, 29.1.17)].
- משנאמרו דברים אלו, נפנה לבחינה של עילות הביטול להן טען המבקש, תוך שימת הלב למתחם הביקורת הצר שמעניק סעיף 24 לחוק הבוררות, ובפרט עת עסקינן בסכסוך שמקורו בעולם הספורט.
ביטול פסק הבוררות מן הטעם שניתן בחוסר סמכות - סעיף 24(3) לחוק הבוררות
- את מרבית טענותיו קיבץ המבקש תחת המטריה של עילת הביטול המנויה בסעיף 24(3) לחוק, הקובעת כי בית הדין רשאי לבטל פסק בוררות אם מצא כי "הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות".
אלא שכאמור, עיון בטענותיו של המבקש מגלה כי מדובר למעשה בטענות ערעוריות ברובן, אותן מנסה המבקש להלביש בכסות של חריגה מסמכות. טענתו העיקרית של המבקש בהקשר זה, החוזרת ביחס לרכיבי התביעה השונים, היא כי עצם העובדה שהתוצאה אליה הגיע הבורר מנוגדת לתוצאה המתבקשת מהחוק והפסיקה (כפי שמפרשם המבקש) מהווה חריגה מסמכות. דא עקא, כאמור בראשית דברינו, בית הדין לא יידרש לטענת ביטול שמהותה טעות בפסק הדין.
- מבין שלל טענות המבקש שהועלו תחת עילה זו, מצאנו אך טענה אחת ההולמת את הפירוש המקובל של היעדר סמכות, היא הטענה כי הבורר לא היה מוסמך לדון בזכויות הנובעות מחקיקת המגן הקוגנטית, זאת הן לעניין ההפקדות הפנסיוניות והן לעניין שלילת שכר בגין קנס שהוטל על המבקש.
- סעיף 3 לחוק הבוררות, שכותרתו "סייג להסכם", קובע:
"אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים".