בנסיבות אלה היה על מר נחמיה להביא את ההצעה, גם אם דובר במתווה כללי יחסית, להתייחסות הדירקטוריון. כזאת לא עשה. משכך יכולה להעלות הטענה כי פעל באופן מכוון כדי לצמצם את הסיכוי לקדם את המתווה שהוצע על ידי מר קנפלר, הוביל לבחירת ההצעה של קבוצת דיין, ותרם בכך לגיבוש עוולת גרם הפרת חוזה.
- אלא שאפיק פוטנציאלי זה נשלל עד מהרה, בשים לב למהותה של ההצעה, שגם היא נחותה יותר מהצעתה של קבוצת דיין, שעמדה על הפרק. עיון בהצעה (נספח 36 לתצהיר קנפלר) מעלה את תמונת הדברים הבאה:
- בנקודת המוצא חברת גיא ייזום מחזיקה בכ-24% מהון המניות של החברה הצרפתית, המחזיקה בחברות הנכסים. מניות אלה מצויות בידי מר קנפלר. נותר עניין 76 האחוזים הנוספים.
- מר קנפלר ישלם תמורת יתרת המניות 3.6 מיליון יורו מעבר ל-3.5 יורו ששילם עד כה. מכאן נובע שבהתאם להצעה, החברה תספוג הפחתה בתמורה שסוכמה בעסקה המקורית.
- סך של 2.1 מיליון יורו יועבר ממר קנפלר בתמורה להעברת יתרת הבעלות בנכסים לידיו.
- סכומים נוספים של 0.6 מיליון יורו ו-0.9 מיליון יורו ישולמו על ידי מר קנפלר בהמשך הדרך, לאחר שימכור הנכסים לצדדים שלישיים ובכפוף להוראות נוספות שאין צורך לפרט כאן.
- ניתנו 18 חודשים לשם מכירת הנכסים לצדדים שלישיים כאמור.
ברור כי גם הצעה זו לא הייתה אטרקטיבית מבחינת החברה. רכיב המזומן המיידי שבה היה נמוך מזה של קבוצת דיין; היא לא פתרה את בעיות החובות הרבים שצריך היה לשלם כבר בחודש נובמבר 2016. קבלת יתרת התמורה הייתה ספקולטיבית. היא הייתה תלויה במכירה של הנכסים, הייתה יכולה לארוך זמן רב, ונזכיר את חוסר האמון ששרר באותה עת בין הדירקטורים ובין מר קנפלר. על רקע זה, וגם אם ההצעה הייתה מועמדת לדיון, הרי שהייתה נדחית.
הנתבעים בסיכומיהם טענו כי גם הצעה זו אינה עולה על זו של קבוצת דיין, והדין עמם.
גם לגופם של דברים לא בוססו יסודות עוולת גרם הפרת חוזה
- על רקע האמור עד כה, ספק אם ניתן לייחס למר נחמיה אחריות אישית בגין עוולת גרם הפרת חוזה, להבדיל מאשר ייחוסה לחברה, אך למען הנחת הדעת אבחן את העוולה לגופה. גם אפיק המהות לא יביא את מר קנפלר אל המנוחה ואל הנחלה, היות שמצאתי כי יסודותיה לא בוססו.
- העוולה מושתתת על חמישה יסודות והם קיומו של חוזה תקף; הפרתו; קיומו של קשר סיבתי בין התנהלות הנתבע ובין ההפרה; ידיעת הצד השלישי על אודות ההפרה, היכולה להיות גם ידיעה קונסטרוקטיבית; ושגרם ההפרה נעשה ללא צידוק מספיק (עניין דרעי, בפסקה 178). כפי שציין כב' השופט כבוב יסוד הצידוק "הוא היסוד המורכב ביותר מבין יסודותיה של עוולת גרם הפרת חוזה שלא כדין, ובתוך כך מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב בקביעה אם היה צידוק מספיק לגרום להפרה" (שם, בפסקה 179).
- בנסיבות המקרה הנוכחי כלל לא ברור שהעסקה שגובשה עם קבוצת דיין הייתה עסקה נוגדת במידת ההיקף שמר קנפלר טוען לה.
נחזור ונזכיר את הרקע: מר קנפלר היה אמור לקבל 24% ממניות החברה הצרפתית השולטת בחברות הנכסים שבצרפת. הוא היה אמור לקבל עוד 8% נוספים, וזאת עם השלמת תשלום התמורה. אלא שמר קנפלר בחר לפתוח את ההסכם מחדש, ולערוך התחשבנות ביחס לכ-500,000 יורו מכספי התמורה. עניין זה אפשר לא רק למר קנפלר להעלות טענות נגד החברה, אלא לחברה להעלות טענותיה להפרות שהיא ייחסה למר קנפלר. ועוד נפתחה מחדש זכאותו לאותן 8% מהמניות הנוספות (ראו לעיל בפסקה 158). לעומת זאת 24% מהמניות שנגעו לרכיב הראשון של העסקה הועברו אליו.