אין חולק, כי בעת שהוגשו בקשות התובעים לחברות בנתבעת, כמו גם כיום, הנתבעת היתה ועודנה, ההתאחדות הרשמית היחידה בתחום הג'יו ג'יטסו בישראל, ומשכך, יש לראותה, לענייננו כגוף מונופוליסטי בענף ספורט זה, ומתוך נקודת מבט זו יש לבחון את התנהלותה ואת החלטותיה (לרבות אי קבלת החלטה כבענייננו).
תקנונה של הנתבעת קבע, בתקופה הרלוונטית לתביעה, לעניין חברות בנתבעת: "... כל אדם הכשיר להיות חבר איגוד על פי החוק יגיש להנהלת האיגוד בקשה על כך בכתב. ...ההחלטה בדבר קבלת המבקש כחבר האיגוד או אי קבלתו נתונה בידי הנהלת האיגוד". יצויין ויודגש, כי ס' 7 לתקנון המפרט את מוסדות הנתבעת, מבדיל בין "אסיפה כללית...", ובין "...הנהלה...". משמע, על פי התקנון הגוף המוסמך להחליט בדבר קבלת חברים חדשים בנתבעת הינו "הנהלת האיגוד" או הועד המנהל שלו. למותר לציין כי הדיון בבקשה אמור להתבצע גם הוא בהתאם לכללים החלים על הנתבעת כגוף דו-מהותי, לרבות חובותיה בתחום המשפט הציבורי. בכלל זאת על הגוף הרלוונטי בעמותה - ובענייננו הועד המנהל שלה - לשקול לעניין כל בקשה להצטרף לנתבעת, שיקולים ענייניים בלבד, ועליו לנהוג בסבירות ובשקיפות, תוך שמירת כללי הצדק הטבעי, וממילא, ככל שמחליט הוא לדחות בקשת הצטרפות, עליו לנמק את החלטתו.
בענייננו, לא התכנס כלל הועד המנהל של הנתבעת לדון באיזו מבקשות ההצטרפות, עם הגשת הבקשות, וממילא לא נדונו הבקשות ולא התקבלה לגביהן כל החלטה, במשך כמה וכמה חודשים, עד הגשת התביעות, וגם לא בשנים שחלפו מאז.
יתרה מזאת, באילו מתשובות היועץ המשפטי של הנתבעת לבקשות הצטרפות, אשר ניתנו עובר להגשת התביעה, וכאשר התקנון האמור עוד עמד בתוקף נאמר: "...על פי תקנון העמותה, הסמכות לדון בבקשתך נתונה לאסיפה הכללית". תשובה זו שגויה ומטעה ועומדת בניגוד להוראתו המפורשת של התקנון, כמצוטט לעיל. יצויין כי הנתבעת לא פעלה על פי תקנונה, גם לאחר שמי מהתובעים ובאי כוחם העמידו את היועץ המשפטי של הנתבעת, על טעותו בעניין זה.
במצב זה, כאשר לא נתקבלה כלל החלטה במהלך תקופה כה ארוכה באיזו מבקשות ההצטרפות, כאשר כנלמד מן ההתכתבות בין הצדדים, הנתבעת לא התכוונה כלל להביא את הבקשות לדיון בפני הגוף הנכון, ומכל מקום לא קיבלה החלטה בבקשות במהלך תקופה ארוכה, נוכח המחלוקות בין הצדדים שעמדו ברקע הדברים, וכאשר לסברתי לא עלה בידי הנתבעת להניח בפני בית המשפט כל נימוק של ממש לדחיית בקשות ההצטרפות של מי מהתובעים (למעט טענותיה נגד מר גלאם באופן אישי, ואשר לסברתי גם בהן לא היה כדי לבסס את החלטותיה בעניינו, כאמור להלן), נראה כי אין לדחות את טענת התובעים שלפיה פעלה הנתבעת כפי שפעלה תוך שקילת שיקולים זרים, ועל פני הדברים זו אכן המסקנה המסתברת.