אשר להסכם משנת 1993 שנחתם על-ידי רוסטוביץ אך לא נחתם על-ידי גלעד והעירייה, קבע בית משפט קמא כזכור כי הוא משקף את ההסכמות בין הצדדים ומחייב אותם. גם בעניין זה לא מצאתי בטענות שהעלו רוסטוביץ וגלעד עילה להתערב במסקנתו של בית משפט קמא, המבוססת כדבעי על הראיות והעדויות שנשמעו בפניו. רוסטוביץ הודה כי חתם על ההסכם והחזירו כשהוא חתום לידי העירייה לאחר שזה הועבר אליו על ידי סגנית היועץ המשפטי של העירייה ביום 11.8.1993, תוך שהיא מציינת במכתב הלוואי: "בעקבות ההערות שהתקבלו לגבי נוסחו של החוזה התקיימה ישיבה שבעקבותיה נעשו שינויים בחלק מתניות החוזה. רצ"ב מועבר אליך הנוסח הסופי לחתימתך". בחקירתו הנגדית סיפר רוסטוביץ בהקשר זה על פגישה שהתקיימה בקשר עם הנוסח המוצע של ההסכם וציין כי השתתפו כל עוה"ד ועוד סיפר כי "בתום אותה פגישה שאלו: מה יש לך להגיד? אמרתי, אני מוכן לחתום עליו עכשיו, אבל אני לא מתכוון לקיים אותו" (פרוטוקול יום 18.10.2006 בת.א. 2649/00 עמ' 23, שורות 15-7). בעקבות אותה פגישה נשלח אליו כאמור נוסח ההסכם לחתימה והוא אכן חתם עליו והחזירו לידי העירייה.
בהינתן עובדות אלה בצדק דחה בית משפט קמא את גרסתו של רוסטוביץ כי לא נחתם בין הצדדים הסכם מחייב בכתב וכי הוא חתם עליו בלא כוונה לקיימו. עוד צדק בית משפט קמא בקובעו כי בנסיבות שהוכחו מוחזק רוסטוביץ כמי שחתם על ההסכם כאות לכך שהאמור בו מוסכם עליו והוא מתכוון לבצעו. מסקנה זו אף נובעת מהתנהלותו של רוסטוביץ לאורך השנים בכל הנוגע למנגנון התמורה והתואם, כמפורט לעיל, את האמור בסעיף 8 להסכם משנת 1993. חוזה נכרת כידוע על דרך של הצעה וקיבול (פרק א' לחוק החוזים (חלק כללי)) ומהלך הדברים המתואר לעיל כשהוא נבחן במשקפיים "אובייקטיבים" (ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ, פסקה ט (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 10.12.2008)), מעיד כי הייתה הצעה מטעם העירייה שבאה לידי ביטוי בנוסח ההסכם משנת 1993 שהועבר לרוסטוביץ לאחר הפגישה, והיה קיבול - שבא לידי ביטוי בחתימתו של רוסטוביץ עליו ובהחזרתו כשהוא חתום לידי העירייה. העובדה שהעירייה אינה חתומה על ההסכם משנת 1993 אין בה כדי לשנות ממסקנה זו, כפי שקבע בצדק בית משפט קמא, משום שהתנהלותה המתוארת לעיל מעידה בבירור על גמירות דעתה להתקשר בהסכם האמור על פי הנוסח הסופי שאותו העבירה לחתימתו של רוסטוביץ (להלכה לפיה חתימתו של צד להסכם היא רק אחת הראיות המעידות על כריתתו ראו ע"א 692/86 יעקב בוטקובסקי ושות' - חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' גת, פ"ד מד(1) 57, 66 (1989)). גלעד טען מצידו כי חתימתו של רוסטוביץ על ההסכם משנת 1993 איננה מחייבת אותו, משהוא עצמו לא חתם עליו ועל כן אין לראותו כמי שהסכים לאמור בו. טענה זו נדחתה ובצדק על-ידי בית משפט קמא. כזכור החל גלעד את דרכו כמתמחה במשרד רוסטוביץ בשנת 1991 ובמועד כלשהו (שלא הוכח) הפך לשותפו של רוסטוביץ. בית משפט קמא קבע כי בהינתן השותפות שקמה ביניהם כאמור ובהיות רוסטוביץ השותף הבכיר ניתן להניח במאזן ההסתברויות ובהעדר ראיות לסתור כי גלעד הצטרף אל הקיים וכי לא חל בעקבות הצטרפותו כל שינוי במערכת ההסכמית שבין רוסטוביץ לבין העירייה.