הנה כי כן, מנגנון התמורה המוסכם בין העירייה ובין רוסטוביץ וגלעד היה מנגנון של שכר המותנה בגבייה בפועל, כפי העולה מהוראת סעיף 8 של ההסכם משנת 1993, המשקף את ההתקשרות החוזית בין הצדדים וכפי העולה מן הגרסה שהציגו בהקשר זה רוסטוביץ וגלעד בפני בית משפט קמא.
מנגנון התמורה המוסכם – גורן, סלונימסקי ובר
- כפי שכבר צוין אימץ בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' פלפל) את גרסתם של גורן, סלונימסקי ובר לפיה לאורך כל השנים שבהם סיפקו לעירייה שירותי גבייה משפטיים ועד סיום ההתקשרות בשנת 2000, מעולם לא עוגנה מערכת היחסים ביניהם בהסכם כתוב והיא התנהלה בהתאם להסכמות על פה. העירייה ניסתה אמנם לטעון כי לאורך הדרך היו בין הצדדים הסכמים כתובים, אך המסמך היחיד שהוצג על-ידה לעניין זה (למעט טיוטת הסכם משנת 1998, אשר אין חולק כי לא נחתמה ולא יצרה הסכם מחייב בין הצדדים (להלן: טיוטת ההסכם משנת 1998)), הוא המסמך משנת 1993 לגביו קבע בית המשפט כי הוא אינו אלא טיוטה המשקפת משא ומתן בין הצדדים שלא הבשיל לכלל הסכם מחייב ועל כן, אין מקום לבסס עליו ממצא כלשהו באשר להסכמות ביניהם. אינני סבורה כי יש להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא בעניין זה. העירייה לא הציגה הסכם חתום על-ידי מי מעורכי הדין גורן, סלונימסקי ובר. גורן ובר ציינו בחקירתם כי בין הצדדים הוחלפו טיוטות, אך טיוטות אלה לא השתכללו לכדי הסכם מחייב. כמו כן, ציינה בר בחקירתה, ויש טעם בטענה זו, כי העובדה שבשנת 1998 ניסתה העירייה להחתים אותה ואת חבריה על חוזה הדומה למסמך משנת 1993 יש בה כדי להעיד על כך שבשנת 1993 לא נכרת הסכם בכתב בין הצדדים. במסגרת בקשתה הראשונה להוספת ראיות ביקשה העירייה כאמור להציג בשלב הערעור מספר מסמכים שנמצאו בארכיביה על-ידי "צוות חיפוש" לאחר מתן פסק דינו של בית משפט קמא. מסמכים אלה יש בהם, לטענתה, כדי להעיד על קיומו של חוזה בכתב בין הצדדים. בקשה זו דינה להידחות ולו משום העובדה שהיה על העירייה לפעול בשקידה ראויה לאיתור מסמכים אלה בעת ניהול ההליך בבית משפט קמא ואילו כך פעלה ניתן היה להציגם בפניו. על כן, לא מתקיימים התנאים שנקבעו לעניין הוספת ראיות בשלב הערעור (ראו: תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; ע"א 10704/05 לוגסי נ' פקיד שומה אשקלון, פסקה 5 (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 10.7.2008); אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי 666-664 (מהדורה עשירית, 2009)).
- בהינתן קביעותיו העובדתיות המפורטות לעיל, דן בית המשפט קמא במחלוקות שבין העירייה ובין גורן, סלונימסקי ובר מתוך נקודת המוצא לפיה לא קיבלו ההסכמות ביניהם ביטוי בהסכם כתוב ונותרו לאורך השנים כהסכמות על פה לפיהן התנהלו הצדדים. מנקודת מוצא זו, נצא גם אנו.