ש. אני שואל עד לתקופה שהתעורר הסכסוך, האם תוכל לתת לי דוגמא, שאתה ביקשת את שכה"ט הפסוק מהעירייה כשלא הייתה פשרה או הסדר עם החייב?
ת. קשה לי להיזכר. צריך לאבחן זאת, יש תיק שהגענו בעצה אחת עם עיריית ת"א ובהסכמתי שראוי וכדאי לסגור אותו ואז בדרך כלל ויתרתי על שכ"ט. אני הייתי זה שמחליט והייתי מוותר. לגבי כל המקרים האחרים, המשכתי לטפל בהם.
ש. אני מבקש כזו דוגמא שלא ויתרת?
ת. אני לא זוכר שהוצאתי מכתב שאני מוותר על שכ"ט פסוק למרות שלא גבינו מהחייב (פרוטוקול יום 11.12.2003, עמ' 42, שורות 20-14).
גם בר לא הצליחה למצוא דוגמא לכך:
ש. אני מבקש דוגמא אחת של תיק אחד, שבו נזנחו פעולות הגבייה כי היה ברור שאי אפשר לגבות ובכל זאת תבעת את שכ"ט הפסוק מהעירייה?
ת. אבל השאלה מי החליט. אם אני החלטתי ביחד עם העירייה לסגור את התיק בוודאי שלא דרשתי שכ"ט. לא היו מקרים בודדים שבכח העירייה סגרה תיקים בניגוד או שלא בהמלצתי. יכולה להיות טעות, משהו בודד, אבל הכל נעשה בשיתוף פעולה (פרוטוקול יום 11.12.2003, עמ' 19, שורות 15-11).
סלונימסקי העידה גם היא:
ש. ראשית, האם את דרשת במשך השנים שעבדת עם העירייה שכ"ט פסוק בתיקים שהיו בטיפולך, לא בקשר לפשרה עם חייב, אלא סתם דרשת שכ"ט פסוק בתיקים הללו?
ת. אני דרשתי שכ"ט ברגע שהחייב בא לעירייה ושילם את החוב, העירייה העבירה לי לשיעורין את כל שכה"ט ברגע שהיא קיבלה את הכסף (פרוטוקול יום 14.12.2003, עמ' 57, שורות 12-9).
ראיות אלה מחייבות בעיני מסקנה הפוכה מזו שאליה הגיע בית משפט קמא בעניין מנגנון התמורה שעליו הוסכם בין גורן, סלונימסקי ובר לבין העירייה.
- בית המשפט קמא הוסיף וציין כאחת הראיות לביסוס מסקנותיו את מקרהו של החייב קרמני, בו החליטה העירייה למחול על חובו של החייב ואילו בר סירבה לוותר על שכר טרחתה ולפיכך, נשאה העירייה בהתאם לחוות דעתה של עו"ד דורית קרני, סגנית בכירה ליועץ המשפטי לעיריית תל אביב-יפו, בשכר הטרחה הפסוק שהגיע לבר. כאמור לעיל, אין בהתנהגות העירייה במקרה גבול זה כדי להעיד בעיני על המועד בו מתגבשת זכותם של גורן, סלונימסקי ובר לשכר טרחתם במקרה "הרגיל". דברים אלה נכונים גם בעניינו של החייב גרין אשר לגבי הפחתת החוב בעניינו הגישה בר תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות. תלונתה המרכזית של בר במסגרת תביעתה לבית המשפט לתביעות קטנות הייתה כי העירייה הפחיתה את שכר טרחתה מבלי להיוועץ בה ומבלי לקבל את הסכמתה. מקרה זה נופל אף הוא בקטגורית מקרי הגבול האמורה. עוד אציין כי חלק הארי של המכתבים והמסמכים שהציגו גורן, סלונימסקי ובר בעניין זה נכתבו בתקופה שלאחר הגשת התביעה על-ידם (בעניין קרמני בשנת 2004 ובעניין גרין בשנת 2002) וניתן בהחלט להניח כי מערכת היחסים בין הצדדים באותו השלב והעובדה שהסכסוך ביניהם תלוי היה ועומד בבית המשפט, הקרינה על התנהלותם בהקשר זה באותם מקרי גבול.