כמות התיקים המועברים היום ע"י עיריית תל-אביב ובשנים האחרונות קטנה והלה מסווגים מלכתחילה כגביה קשה [...].
לאור הנ"ל והבטחות שלא מומשו להגדלת מספר התיקים כדאי לדון באפשרות להעביר חלק משכה"ט כפי שנעשה על-ידי מוסדות אחרים עם מסירת הטיפול.
[...]
יצוין כי ישנן עיריות אחרות, בנקים, חברת החשמל ומוסדות אחרים המשלמים לעורכי הדין מכיסיהם מחצית שכה"ט בגין הגשת תובענה עם מסירת התיק ומחצית שנייה עם קבלת פסק הדין ורק שכה"ט בגין הליכי ההוצל"פ מותנה בגבייה [...] הנני תקווה כי ההערות ישקלו באופן חיובי ותתקיים פגישה כרצוי וכמבוקש לניסוח ההסכם הסופי [ההדגשות הוספו].
בדברים אלה יש כדי להעיד כי לפחות עד אותו השלב מנגנון התמורה שנהג בין הצדדים היה מותנה בגבייה ואותו ביקשה בר במכתבה לשנות ולקבוע מנגנון חדש שאינו מותנה בגבייה, למצער בכל הנוגע להליכים שאינם הליכי הוצאה לפועל. הערותיו של גורן לטיוטת החוזה משנת 1998 אינן כוללות התייחסות לשאלת התניית תשלום שכר הטרחה בגבייה, אך ביחס לסעיף ט(7) של הטיוטה שקבע:
החליט המנהל לסגור תיק תביעה מכל סיבה שהיא והחוב לא נגבה, לא יהיה זכאי עורך הדין לשכר טרחה.
מעיר גורן כי סעיף זה בניסוחו הגורף "אינו מקובל", והוא מוסיף כי "ראוי ונכון שיקבעו קריטריונים לתשלום שכר טרחתו של עורך הדין גם אם הוחלט לסגור את התיק", אך אין בהערותיו כל הסתייגות להתניית הזכות לקבלת שכר טרחה בגבייתו של החוב בפועל.
זאת ועוד. מנגנון התמורה המותנה בגבייה בפועל מתיישב היטב עם מהותה של ההתקשרות במקרה דנן ועם התכלית האובייקטיבית שביסודה - מתן שירותי גבייה. על אחת כמה וכמה מתיישבת התניה כזו עם שירותי גבייה הניתנים לרשות ציבורית אשר תקציבה תלוי כמעט לחלוטין באותה גבייה ואשר קשה להעלות על הדעת כי תסכים לשלם עבור שירותי גבייה במנותק מן ההישגים והתוצאות של שירותים אלה. גורן בעדותו התקשה אף הוא למצוא דוגמא קונקרטית להסדרים בשוק הגבייה לפיהם שכר טרחת עורך הדין אינו מותנה בתוצאות:
ש. האם ידוע לך על איזשהו גוף מוסדי, עירייה, חברת סלולר, בנק שעובד על הבסיס, שעוה"ד שמטפל לו בתביעה מקבל את שכ"ט הפסוק בלי קשר לגבייה?
ת. בצורה זו אני לא יכול לומר. מבדיקה חיצונית אני יודע שבנק הפועלים, לפי מיטב ידיעתי, בנק שניסיתי לעבוד איתו, הם משלמים שכ"ט ללא קשר לתוצאות, ללא קשר לגבייה, אבל אני לא יודע כמה, באיזה שיעורים ולפי איזה מפתח, וזה בשלבים ראשונים של התביעה.