- סיכומם של דברים עד כאן: מן הראיות עולה כי מנגנון התמורה עליו הוסכם עם גורן, סלונימסקי ובר, כמו מנגנון התמורה שעליו הוסכם עם רוסטוביץ וגלעד, היה מנגנון של שכר המותנה בגבייה בפועל, ולפיו זכאים היו עורכי הדין לקבלת שכר הטרחה רק לאחר שהחייבים פרעו את חובם ובהתאמה לסכומים שנפרעו (ליתרונותיהם וחסרונותיהם של הסכמים מסוג זה ראו עניין ח'ורי, 329-326; דניאל פרידמן "שכר טרחה ראוי לעורך-דין" המשפט ב 105, 109 (1994); אייל זמיר "הצעות לחקיקה בנושא חוזי קבלנות וחוזי שירותים" משפטים כו, 97, 165-164 (1995) (להלן: זמיר, "הצעות לחקיקה בנושא חוזי קבלנות וחוזי שירותים"). להסכמי שכר טרחה מותנים הנפוצים בארצות הברית בתיקים אזרחיים ראו: §258 7 Am. Jur. 2d Attorneys at Law; Model Rules of Prof'l Conduct R. 1.5 (1983);Model Code of Prof'l Responsibility EC 2-20 (1980). לעומת זאת, בגרמניה החוק אינו מאפשר כריתת הסכמי שכר טרחה מותנים בין לקוחות לעורכי דינם, אלא במקרים חריגים ובעיקר מקום שאין לתובע, בשל מצבו הכלכלי, יכולת לממן את ניהול ההליך בבית המשפט: §49b (2) Federal Code for Lawyers, §4a Lawyer's Remuneration Law).
הפסקת ההתקשרות בין העירייה ובין עורכי הדין
כללי
- משעמדנו על מהותה ותכניה של ההתקשרות בין העירייה ובין כל אחת מקבוצות עורכי הדין, עלינו להידרש לשאלה האם הפסקת ההתקשרות עימם נעשתה על-ידי העירייה כדין. על מנת להשיב לשאלה זו יש להקדים ולבחון האם רשאית הייתה העירייה לסיים את ההתקשרות עם עורכי הדין באופן חד צדדי כפי שעשתה.
כבר עמדנו לעיל על כך שההסכמים אשר נקשרו בין העירייה ובין עורכי הדין (בכתב עם רוסטוביץ וגלעד ועל פה עם גורן, סלונימסקי ובר) הם הסכמים מסוג חוזה יחס, דהיינו, חוזה אשר נועד להקיף מערכת יחסים נמשכת וארוכת טווח בין הצדדים לו. במודל חוזי כזה אין זה נדיר למצוא התקשרות שאיננה קצובה בזמן ובאשר לחוזים שאינם קצובים בזמן הכלל הוא "שחוזה אינו נערך לצמיתות. אין זו דרכן של הבריות לערוך חוזים על מנת שיעמדו בתוקפם לעולם ועד" (ראו ע"א 2491/90 התאחדות סוכני נסיעות נ' פאנל חברות התעופה, פסקה 14 (לא פורסם, [פורסם בנבו], 3.5.94) (להלן: עניין התאחדות סוכני הנסיעות)). גישה זו יפה במיוחד כאשר עניין לנו בחוזים המבוססים על קשר אישי ועל יחסי אמון בין הצדדים (שם) דוגמת יחסי עורך דין - לקוח ובאשר לחוזים הנוגעים למערכת יחסים זו אכן נפסק כי :