[...]
ת. הנושא הזה לא עלה בכלל בחוזה.
עו"ד גלעד: מעולם לא,
ת. לא ב-78' ולא ב-93', לא אומר מה עושים כשנפרדים.
ש. ומדוע זה?
ת. לא חשבו על זה, אולי לא חשבו. (פרוטוקול יום 3.1.2007בת.א. 2649/00, בעמ' 192, שורות 27-18).
גורן, סלונימסקי ובר
- גורן, סלונימסקי ובר תבעו תחילה כסעד עיקרי את אכיפת המשך ההתקשרות בין הצדדים (אם כי בשלב הערעור זנחו סעד זה מן הנימוקים שאותם פירטו). האם מכך ניתן להסיק כי לגישת גורן, סלונימסקי ובר היה על העירייה להמשיך ולקיים את התקשרות עימם לעד? כיוון שעסקינן בחוזה שנקשר על פה אין בידינו "לשון" להיתלות בה ועלינו לפנות אל הנסיבות החיצוניות של ההתקשרות כדי להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, קרי: "המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט(2), 265, 311 (1995) (להלן: עניין אפרופים); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד מדינת ישראל, פסקאות 11-9 לפסק דינו של השופט ריבלין (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 11.5.2006) (להלן: עניין ארגון מגדלי הירקות)). את בחינת אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף של הצדדים ניתן להשלים באמות מידה אובייקטיביות ככל שקיים קושי להתחקות אחריו, דהיינו "על פי המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים..." (עניין אפרופים, 313) ובהתאם "לאותה תכלית המשרתת את העיסקה שכרתו הצדדים ואשר צדדים סבירים העומדים בנעליהם של הצדדים לחוזה הנוכחי מבקשים היו להשיג" (עניין ארגון מגדלי הירקות, פסקה 29 לפסק-דינו של המשנה לנשיא חשין). מן החומר שבפניי עולה כי עם התחלת העבודה המשותפת לא נתנו הצדדים דעתם לשאלת סיום היחסים, ונראה כי סוגיה זו לא התעוררה קודם לכן במסגרת היחסים שבין העירייה ובין מי מהם. נראה כי גם גורן, סלונימסקי ובר, אינם חולקים על כך שחוזה שאינו קצוב בזמן ניתן להביא לכלל סיום בהודעה חד צדדית של מי מן הצדדים לו. בחקירתה הנגדית ציינה בר בהקשר זה כי:
אני לא ראיתי את החוזה כמתחדש מדי שנה. הוא היה לתקופה בלתי מוגבלת. כמובן שכל צד יכול להפסיק את החוזה, העירייה גם יכלה להפסיק את החוזה, אבל כמובן לפי הדין וההגינות המינימלית, קרי לשלם את התמורה כשמספיקים [כך במקור] לעבוד עם מישהו (פרוטוקול יום 11.12.2003 בת.א. 3074/00, בעמ' 21, שורות 26-23).