ש. האם כתבת לעוה"ד שהפסקתם להעביר תיקים?
ת. לא כתבתי זאת אף פעם.
ש. למה לא כתבת?
ת. אני חושב שהודענו על זה ב-1/4/00, אז הייתה אספה עם כל עוה"ד. אני חושבת שענת [קינן, גזברית העירייה דאז] אמרה להם את זה. (פרוטוקול יום 14.12.2003 בת.א. 3074/00, עמ' 79, בשורות 10-6).
גרסה זו לפיה הודיעה העירייה לגורן, סלונימסקי ובר על הפסקת ההתקשרות עימם בפגישה מיום 10.4.2000 נסתרת בראיות אחרות שהוצגו וכן מטענות שהעלתה העירייה בכתב הגנתה מהן עולה כי גם במועד זה לא הודיעה העירייה לגורן, סלונימסקי או בר על הפסקת ההתקשרות. כך למשל כתבה בר לעירייה ביום 1.5.2000, בעקבות הפגישה הנ"ל, את הדברים הבאים:
הנני לציין בצער ובניגוד להתרשמותך כי הישיבה מיום 10/04/2000 הייתה לא רק חסרת טעם אלא היותה המשך ליחס המזלזל בו הינכם נוקטים מזה זמן.
לא זו בלבד שלא מצאתם לנכון להשיב למכתבי הרבים ולמכתבי עמיתי בדבר הפרת התחיבויות ע"פ התקשרות רבת שנים ולא פעלתם לתיקון המצב, גם שאלותיי ושאלות עורכי דין אחרים בישיבה להבהיר עמדתכם והתנהגותכם לא זכו למענה. (ההדגשה אינה במקור).
גרסתם של גורן, סלונימסקי ובר בהקשר זה כפי שבאה לידי ביטוי במכתבה הנ"ל של בר מקבלת משנה תוקף נוכח טענות עמומות ומגומגמות שהעלתה העירייה בהקשר זה בכתב הגנתה (שהוגש ביום 15.2.2001, כעשרה חודשים לאחר הפגישה אשר בה לפי גרסתה הודיעה לעורכי הדין על הפסקת ההתקשרות). וכך טענה העירייה בסעיף 9 לכתב ההגנה:
אכן, לעת הזאת נבחנת על ידי העירייה המתכונת של גבייה באמצעים מינהליים, ובחינה זו הביאה להפחתה ניכרת של הזרמת תיקים לעורכי הדין החיצוניים שבכללם התובעים. ואולם, טרם נתקבלה החלטה של העירייה בנושא, לרבות באשר להמשך ההתקשרות עם עורכי הדין החיצוניים המטפלים בגביית חובות.
בניגוד גמור לקו המצוטט לעיל בו נקטה בכתב ההגנה, הודיעה העירייה ביום 11.9.2002 במהלך ישיבת קדם משפט בעניין גורן, סלונימסקי ובר "אנחנו פיטרנו את כולם עם הודעה מוקדמת", ובשלב ההוכחות העיד עובדיה "אני לא ראיתי שום הודעה מוקדמת, את ההודעה של הפיטורין, לא ראיתי אותה, וזה מה שאני יכול להגיד" (פרוטוקול יום 24.5.2004 בת.א. 3074/00, עמ' 27, שורות 19-18). המסקנה המתבקשת מן האמור לעיל היא כי עמדה לעירייה הזכות לסיים באופן חד צדדי את ההתקשרות עם גורן, סלונימסקי ובר שלא הייתה קצובה בזמן ואף הייתה לה בנסיבות העניין סיבה מספקת וראויה לעשות כן נוכח אכרזת המיסים (גבייה), אך האופן שבו מימשה את זכותה זו כלפיהם לקתה בעמימות ובחוסר בהירות העולים כדי התנהלות בחוסר תום לב מצידה והפרה של חובת ההגינות המוגברת החלה עליה כרשות ציבורית בכל הליכותיה. למסקנה דומה הגיע ובצדק בית המשפט המחוזי.