אשר לאי מימון אגרות על-ידי העירייה. מחומר הראיות שהוצג עולה כי מאז שנת 1994 מומן תשלום האגרות על-ידי גורן, סלונימסקי ובר והעירייה השיבה לידיהם את התשלומים שביצעו כאמור, לאחר זמן (ראו לעניין זה כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, כלל 44). מחומר הראיות שהוצג עולה כי כבר בשנת 1998 החלה בר להביע הסתייגות מנוהג זה שהתפתח בין הצדדים וביקשה לשנותו (גורן וסלונימסקי לעומת זאת המשיכו במימון האגרות ובקבלת החזרים מן העירייה עבור כך). עוד עולה מחומר הראיות כי העירייה לא נענתה לפניותיה של בר בעניין זה (ראו למשל מכתבה של בר מיום 15.7.1998; מכתבה של בר מיום 10.8.1998; מכתבה של בר מיום 17.1.2000; וחקירתה של בר מיום 11.12.2003, עמ' 26, שורה 17 - עמ' 27, שורה 3), אך מחלוקת זו בין העירייה ובין בר בעניין מימון האגרות אינה קשורה להתנהלות העירייה בנוגע לסיום ההתקשרות בינה ובין עורכי הדין, ובאשר לטרוניה כי העירייה סירבה באותו שלב לממן מראש את האגרות ראינו כי כבר משנת 1994 מומנו אגרות אלה על-ידי גורן, סלונימסקי ובר, תוך קבלת החזרים מן העירייה בגין כך.
השאלה הבאה שיש לבחון היא מהו הסעד שיש לפסוק לעורכי הדין בנסיבות העניין. לשאלה זו אפנה עתה.
הסעד
- סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) אינו מורה אותנו כל הוראה באשר לתוצאות הנובעות מכך שצד לחוזה אינו מקיים את החוזה בתום לב ובדרך מקובלת. המשמעות של העדר הוראה בעניין זה מקורה בעובדה שהתוצאות הנובעות מהפרת חובת תום הלב אינן אחידות, אלא הן משתנות לפי ההקשר שבו מתעוררת השאלה. עמד על כך השופט (כתוארו אז) א' ברק בע"א 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828, 839-838 (שנה):
לעתים תוצאת אי-קיום החובה היא בתשלום פיצויים או במתן אכיפה. לעתים התוצאה היא בשלילת פיצויים או אכיפה מהצד המפר. לעתים תוצאת ההפרה היא במתן כוח לבעל החוזה האחר לפעול פעולות מסוימות בתחום החוזה, שאחרת היו נחשבות להפרה, או שלילת כוח, הנתון לבעל החוזה המפר על-פי הוראות החוזה. לעתים התוצאה אינה אלא זו, שהפעולה, שבוצעה תוך הפרת החובה, אינה משתכללת ואינה תופסת.
מהי, אפוא, התוצאה נובעת מכך שהעירייה עשתה שימוש בזכות הנתונה לה להביא את החוזה עם עורכי הדין לכלל סיום שלא בתום לב ובדרך מקובלת בכך שלא נתנה להם הודעה מפורטת בעניין זה ובחרה להפסיק להעביר אליהם תיקים חדשים בלא הודעה מוקדמת ואף בלא תשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת (ראו והשוו זמיר, "הצעות לחקיקה בנושא חוזי קבלנות וחוזי שירותים", 165-164).