פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת
- תקופת ההודעה המוקדמת נועדה לענות על הציפייה של צדדים לחוזה שלא נקצב מועד לסיומו, שאם יבוטל החוזה ייכנס הביטול לתוקף רק לאחר חלוף זמן סביר ממועד מתן הודעת הביטול (ע"א 442/85 משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול, פ"ד מד(3) 661, 707 (1990) (להלן: עניין זוהר)). אשר לאמות המידה לבחינת סבירותה של תקופת ההודעה המוקדמת נחלקו הדעות בעניין זוהר. כב' השופטת ש' נתניהו ציינה בהקשר זה כי:
סבירות ההודעה נבחנת בשניים: האחד - פרק הזמן הסביר מתחילת הקשר ועד לביטול. השני - פרק הזמן שנקצב בהודעה, לביטול. הראשון נועד לתת לצד שכנגד שהות מספקת להפיק רווח סביר מהעיסקה ולכסות את השקעותיו בזמן ובעמל, וכן את ההוצאות שהוציא לשם ביצועה. [...] השני נועד לתת לצד שכנגד זמן מספיק להתארגן מבחינה עסקית לקראת סיום הקשר ולמצוא מקורות אחרים להפקת רווח. כשההודעה אינה סבירה מבחינת אחת משתי התקופות הנ"ל (או שתיהן), מחייבים את הצד המבטל לפצות את הצד שכנגד על הנזק שנגרם לו עקב כך (עניין זוהר, בעמ' 674).
השופטת נתניהו (לדעתה הצטרף גם הנשיא מ' שמגר) סברה כי תקופת ההודעה המוקדמת הינה תקופה קצרה יחסית, אך בצידה עומדת לבעל הדין שהחוזה עימו בוטל עילה בדיני עשיית עושר ולא במשפט "להשבת טובת ההנאה שהיצרן מפיק מאותו שוק". לעומת זאת סבר השופט (כתוארו אז) ברק (אליו הצטרפו גם השופטים מ' בייסקי ות' אור), כי במסגרת תקופת ההודעה המוקדמת שתקבע ותהא הולמת מבחינת אורכה, יש ליתן ביטוי גם לזכותו של מי שהחוזה עימו בוטל להינות מפרי השקעתו ולקבל חלק מן הרווח הנובע מבניית השוק והשגת הלקוחות (שם, 705; עוד ראו דניאל פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך ראשון, 125-122 (מהדורה שנייה, 1998); מיגל דויטש "על 'גנים' משפטיים והתחרות דינים: לסוגית היחס בין דיני חוזים לדיני עשיית עושר" עיוני משפט יח, 557 (1994); חנוך דגן "הזכות לפירות ההפרה: אנטומיה של חקיקה שיפוטית" עיוני משפט כ, 601, 629-627 (1997). לעניין היחס בין דיני החוזים ודיני עשיית עושר ולא במשפט ראו גם: ד"נ 20/82 אדרס חומרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד גונס ג.מ.ב.ה, פ"ד מב(1) 221 (1988); רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (1998); ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מו(4) 45 (1993)). בפסיקה מאוחרת יותר נקבע כי "אמת המידה לדרישת ההודעה המוקדמת היא גמישה ומטרתה נגזרת מנסיבות המקרה, לרבות תנאי ההתקשרות" (ראו ע"א 47/88 הרשטיק נ' יכין חק"ל בע"מ, פ"ד מז(2) 429, 432 (1993)). כמו כן צוין כי: "הזמן הסביר בכל מקרה תלוי במהותו של החוזה ובנסיבות המקרה, לרבות הסיבות והנסיבות של ביטול החוזה" (עניין התאחדות סוכני הנסיעות, פסקה 19; ראו גם עניין בשארה ורור, פסקה כ"ה).