עוד קבע בית המשפט המחוזי בעניינם של רוסטוביץ וגלעד כי הם לא הוכיחו את זכאותם לפיצוי בגין הפרת ההסכם על-ידי העירייה או לשכר ראוי, בציינו כי שכרם הותנה בגבייה בפועל, וזו לא בוצעה בתיקים שהיו בטיפולם ונותרו "פתוחים" (ובגינם נתבקש שכר ראוי). בית המשפט דחה טענה נוספת שהעלו רוסטוביץ וגלעד ולפיה עיכבה העירייה תחת ידה סכומי שכר טרחה המגיעים להם במקרים של גבייה ישירה על-ידה, ולא העבירה לידיהם את החלק היחסי המגיע להם מתוך סכומים אלה. בהקשר זה ציין בית המשפט כי רוסטוביץ וגלעד לא ביססו את תביעתם על עילה זו וכי מכל מקום הוכח כי בחלק מן המקרים נהגו הם לנכות את מלוא שכר הטרחה המגיע להם מן "הכסף הראשון" שגבו על חשבון החוב המגיע לעירייה, בעוד שהיו זכאים לגבות מתוכו חלק יחסי בלבד של שכר הטרחה. על כן, כך קבע בית המשפט, יש לקזז את הסכומים אלה כנגד אלה, באופן המאיין את טענות שני הצדדים בהקשר זה.
בית המשפט הדגיש בפסק דינו כי אילו הוכיחו רוסטוביץ וגלעד שהעירייה הפרה את ההסכם עימם בכך שהפסיקה לממן את ההוצאות שנדרשו לשם הטיפול בתיקים ואילו הוכיחו את הנזק שנגרם להם כתוצאה מכך, היו זכאים לפיצוי בגין אותו הנזק. אולם, כך נפסק, רוסטוביץ וגלעד לא עמדו בנטל זה. ביחס לחלק ניכר מן "התיקים הפתוחים" הוכח כי לא ניתן היה לגבות בהם סכומים משמעותיים בטווח הנראה לעין. חלקם, כפי שהוכח, הם "תיקים אבודים" או תיקים של חייבים בפירוק, בפשיטת רגל או בהליכי איחוד בהוצאה לפועל, ובחלקם נדרשה לצורך גבייה נוספת עבודה מרובה ומאומצת. בית המשפט הוסיף וציין כי:
"עו"ד רוסטוביץ גם העיד כי בכ-10%- 15% מהתיקים אין כלל גביה של החוב. בתיקים אלה – הודה גם רוסטוביץ כי התובעים אינם זכאים לשכ"ט. העירייה טענה כי בהתאם למספרי התיקים, במשך כל תקופת ההסכם היא העבירה לתובעים כ-10,000 תיקים (עו"ד גלעד חלק על כך אך לא ציין נתון אחר). ברשימה שהוגשה על ידי התובעים יש כ-1,000 תיקים – היינו כ-10% מהתיקים שהועברו. אין זה מן הנמנע כי תיקים אלה – או לפחות חלקם – הם התיקים שבהם לא ניתן היה לגבות את החוב לעולם".
בית המשפט המחוזי קבע עוד כי רשימת ה"תיקים הפתוחים" עליה התבססו רוסטוביץ וגלעד אינה מעודכנת ליום עדותם ולא נערכה על-ידם אלא על-ידי פקידה במשרדם שלא הובאה לעדות. טענות נוספות שהעלו רוסטוביץ וגלעד נדחו אף הן על-ידי בית משפט קמא ובשולי פסק הדין צוין כי אין להסיק מסקנות מפסק הדין בעניינם של גורן, סלונימסקי ובר שהוצג בשלב הסיכומים והודגש כי מדובר בעורכי דין אחרים וכי את עניינם של רוסטוביץ וגלעד יש לבחון על פי "ההסדרים הספציפיים שהיו בין [רוסטוביץ וגלעד] לבין העירייה, בהתאם להסכם הכתוב [...] ובהתאם לטענות בכתבי הטענות". נוכח ההפרש בין הסכום שנתבע על-ידי רוסטוביץ וגלעד (9,500,000 ש"ח) לסכום שאותו פסק להם בית המשפט בסופו של יום (73,000 ש"ח), אף חייב בית המשפט את רוסטוביץ וגלעד לשלם לעירייה שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ש"ח.