ערעור גורן, סלונימסקי ובר (ע"א 11366/05)
- בערעור שהגישו מעלים גורן, סלונימסקי ובר שלוש טענות מרכזיות כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניינם. ראשית הם מלינים על קביעתו לפיה הם זכאים למחצית בלבד משכר הטרחה שנפסק לטובת העירייה בתיקים הפתוחים השונים, המחושב על פי שכר הטרחה המינימאלי הקבוע בתעריף לשכת עורכי הדין. לגישתם משנקבע כי העירייה הפרה את ההסכם עימם והכשילה בכך את השלמת הליכי הגבייה בתיקים השונים, קמה זכותם לקבלת מלוא שכר הטרחה הפסוק. כמו כן טוענים גורן, סלונימסקי ובר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שביסס את קביעותיו בעניין זה על הדין העברי ולא על הדין הישראלי ומכל מקום, לגישתם, שני הדינים תומכים בנסיבות העניין בזכותם לקבלת מלוא השכר. לחלופין טוענים גורן, סלונימסקי ובר כי הם זכאים לשכר ראוי, שאף שיעורו הוא כשיעור שכר הטרחה המינימאלי לפי תעריף לשכת עורכי הדין, ולטענתם הם עתרו לשכר ראוי ואין מדובר בשינוי חזית ומכל מקום, לבית המשפט סמכות טבועה להעניקו. שנית מלינים גורן, סלונימסקי ובר על אורך תקופת ההודעה המוקדמת שנפסקה להם ושיעורה, במיוחד נוכח חוסר תום הלב בהתנהלותה של העירייה והם מבקשים לפסוק להם תקופת הודעה מוקדמת בת חמש שנים, אשר תחושב על פי הרווח הממוצע שהפיקו בעשר השנים שקדמו להפרה ולחלופין על בסיס שנת 1997, שהיא לטענתם שנת העבודה האחרונה לפני שהעירייה התחילה בהפרת ההסכמות עימם. גורן, סלונימסקי ובר מוסיפים וטוענים כי בנסיבות המקרה ראוי לפסוק להם פיצוי בגין אובדן מחזור הכנסותיהם בתקופת ההודעה המוקדמת שכן הם המשיכו להחזיק את משרדיהם ולהוציא הוצאות בתקופה זו. לבסוף מלינים גורן, סלונימסקי ובר על מיעוט שכר הטרחה שנפסק להם בהליך (100,000 ש"ח לכל אחד), הנמוך באופן משמעותי מן הסכומים שאותם התחייבו לשלם לעורכי דינם בגין ניהולו.
- העירייה טוענת בתשובה כי אמנם, ככלל, ניתוק יחסים בין עורך דין ולקוחו מזכה את עורך הדין בשכר טרחה ראוי, אך במקרה דנן לא היה לכך מקום משום שסעד זה לא נתבע בכתב התביעה וכן משום שגורן, סלונימסקי ובר כבר קיבלו שכר במהלך ההתקשרות והם לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי קיבלו בפועל שכר טרחה בשיעור הנופל מזה שלו הם זכאים. עוד טוענת העירייה כי היא לא הפסיקה את עבודתם של גורן, סלונימסקי ובר בתיקים "הפתוחים" שבידם, והיא מוסיפה וטוענת כי פיצויי ציפייה נועדו להעמיד את הנפגע במקום בו היה עומד לולא הופר עימו חוזה, ואילו בענייננו גורן, סלונימסקי ובר מבקשים לקבל לידיהם את מלוא התמורה החוזית ללא ניכוי הוצאותיהם. עוד טוענת העירייה כי נוכח נסיבותיו של המקרה דנן השלושה אינם זכאים אף לא לתקופה של שנת הודעה מוקדמת ולעניין ההוצאות שנפסקו היא מדגישה כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיעור ההוצאות שפסקה הערכאה הדיונית להוציא מקרים חריגים ונדירים שהמקרה דנן אינו נמנה עימם.