ערעורי גלעד ורוסטוביץ (ע"א 8258/07 וע"א 8279/07, בהתאמה)
- רוסטוביץ טוען כי העירייה לא העלתה בכתב הגנתה טענה בדבר קיומו של הסכם בכתב ביניהם והוא מוסיף וטוען כי אף שאכן חתם על ההסכם משנת 1993, לא חל שינוי במתכונת ההתקשרות שנהגה בין הצדדים קודם לכן. עוד טוען רוסטוביץ כי גם כאשר שכר טרחה מותנה בהצלחה, כבענייננו, אם התקשרות מופסקת לפני סיומו המוצלח של הטיפול, צומחת לנותן השירות זכאות לשכר טרחה הן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט והן מכוח דיני החוזים. רוסטוביץ מציין כי הוא זכאי לשכר טרחה ראוי גם משום שלאורך השנים העניק לעירייה שירותים וייעוץ משפטי מעבר לעיסוקו בתיקי הגבייה והשקיע רבות בפיתוח מיומנויות מקצועיות והכשרת ציוד וכוח אדם. לטענתו השכר שאותו תבע תואם את תעריף המינימום של לשכת עורכי הדין, היכול להוות בסיס לפסיקת השכר הראוי המגיע לו ועוד הוא טוען כי אין מניעה שבית המשפט יקבע את השכר הראוי על דרך של אומדנה תוך מתן משקל הולם לאינטרס הציפייה שלו. רוסטוביץ טוען כי העירייה לא סיפקה לו כלים חיוניים לגבייה ונמנעה מלהעביר לו תיקים חדשים מדי חודש ובכך הפרה את ההסכם עימו. נוכח התנהגותה זו של העירייה, אשר מנעה ממנו את האפשרות לגבות את יתרת החובות בתיקים הפתוחים שנותרו בידו (עד שהחזירם לעירייה בשלב כלשהו לאחר הגשת התביעה במסגרת הסכם שאינו מצוי בפנינו), סבור רוסטוביץ כי שגה בית משפט קמא בכך שלא חייב את העירייה לשלם לו כפיצוי את שכר הטרחה הפסוק אותו יכול היה לגבות אילו לא הפרה את העירייה את ההסכם. עוד טוען רוסטוביץ כי טענת העירייה לפיה היה עליו להקטין את הנזק ולממן מכיסו את ההוצאות הדרושות לשם פעולות הגבייה, יש בה משום הרחבת חזית פסולה והיא אף מתעלמת מהוראות הדין ומכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין האוסרים על עורך דין לממן עלויות אלה עבור הלקוח אף לא כמימון ביניים. רוסטוביץ מוסיף וטוען כי העירייה לא העלתה בכתב ההגנה טענת קיזוז באשר לכספים שנגבו עבורה ומוחזקים בידו שסכומם לא הוכח כלל, ועל כן שגה בית המשפט משהורה על קיזוז כאמור. רוסטוביץ מדגיש בטיעוניו כי על העירייה כרשות שלטונית חלות חובות מוגברות של הגינות בנוסף לחובת תום הלב החלה עליה מכוח המשפט הפרטי מקום שהיא מתקשרת בהסכם מסוג ההסכמים דנן. עוד מציין רוסטוביץ כי כאשר גוף ציבורי מקבל החלטה פוגענית נקבעת תקופת מעבר להחלתה וכי בכל הנוגע להתקשרות דנן יש לקבוע כ"תקופת מעבר" (הודעה מוקדמת) פרק זמן של שלוש שנים ובכל מקרה פרק זמן העולה על שנה, נוכח משך ההתקשרות, התקופה שתידרש לאיתור מקורות הכנסה חדשים וחוסר תום הלב מצד העירייה באשר לאופן שבו הביאה את ההתקשרות לכלל סיום. דמי תקופה זו יש לחשב לטענתו על בסיס של ממוצע הכנסות רב שנתי במהלך עשר השנים שקדמו להפרה ועליהם לשקף פיצוי בגין תיקים חדשים שלא הועברו במהלך תקופה זו. לבסוף מלין רוסטוביץ על חיובו בהוצאות משפט והוא טוען כי נוכח האופן שבו נוהל ההליך על-ידי העירייה וכן נוכח העובדה שבית משפט קמא קיבל בחלקן את הטענות שהעלה לא היה מקום לחייבו בהוצאות משפט.
- גלעד מצטרף לטענותיו של רוסטוביץ והוא מוסיף ומלין על החלטת הביניים של בית משפט קמא מיום 18.10.2006 בה קבע שאין לדחות את שלב ההוכחות חרף הנתק שנוצר בינו ובין רוסטוביץ וחרף העובדה שחומר הראיות לא היה מצוי בידיו, ובשל כך לא היה בידו להתנגד להרחבת חזית בכל הקשור לקיומו של הסכם בכתב (הוא ההסכם משנת 1993). גלעד מוסיף ומציין כי הוא עצמו מעולם לא חתם על החוזה ואין בו כדי לחייבו והוא מצביע על טעויות עובדתיות שונות אשר נפלו לגישתו בפסק הדין של בית משפט קמא, ובהן העובדה כי העירייה מעולם לא הודיעה על סיום היחסים בין הצדדים. גלעד מדגיש בהקשר זה כי העובדה שהתברר לו ולרוסטוביץ שהעירייה הפרה את ההסכם עימם, אין משמעותה שלא נגרם להם נזק והוא מוסיף ומציין כי אף שבית המשפט המחוזי לא היה כבול לפסק הדין שניתן בעניינם של גורן, סלונימסקי ובר, מן הראוי היה שינמק את השוני בין ההחלטות בתיקים המציגים פלוגתאות דומות. כך, לטענת גלעד, יש להביא בחשבון את ההכנסה שנמנעה מהם בגין אי קבלת תיקים חדשים, אשר היו צפויים להניב הכנסות לא רק במהלך תקופת ההודעה המוקדמת אלא גם בשנים שלאחר מכן.
- העירייה מצידה סומכת ידיה על פסק הדין בעניין רוסטוביץ וגלעד ומדגישה כי הוא מעוגן היטב בחומר הראיות שהוצג בפניו. לטענת העירייה עורך דין החדל לטפל בתיק, להבדיל מעורך דין שעבודתו הופסקה על-ידי הלקוח, אינו זכאי לשכר ראוי. עוד היא טוענת כי רוסטוביץ וגלעד גבו חלק משכר הטרחה בגין חלק מן "התיקים הפתוחים" שהציגו, והיא מוסיפה וטוענת כי אין לקבל את טרונייתם נוכח שיטת "הסבסוד הצולב" לפיה תיקים קלים לגבייה "סבסדו" בפועל את העבודה על התיקים אשר דרשו השקעת זמן ומאמץ מרובים יותר. עוד טוענת העירייה כי אין קשר בין השכר אותו תובעים רוסטוביץ וגלעד ובין היקף העבודה שהיה עליהם לבצע וכי שכר טרחה ראוי לעולם נמוך משכר הטרחה החוזי ולפיכך אין הגיון בטענתם של רוסטוביץ וגלעד כי שכר הטרחה שנפסק בערכאות ובהוצאה לפועל משקף את שכר הטרחה הראוי. העירייה טוענת עוד כי רוסטוביץ וגלעד נטלו לעצמם סכומים הגבוהים משכר הטרחה היחסי שהגיע להם בגין גבייה חלקית והיא מוסיפה וטוענת כי רשימת ה"תיקים הפתוחים" שהוגשה על-ידי רוסטוביץ וגלעד אינה קבילה כראיה וכוללת חובות אבודים וכן תיקים של חייבים המצויים בהליכי פירוק, פשיטת רגל והסדר בהוצאה לפועל, לגביהם הודו רוסטוביץ וגלעד כי הם אינם זכאים לשכר טרחה. עוד טוענת העירייה כי הפסקת עבודתו של עורך דין אינה מזכה אותו בפיצויי קיום וכי מכל מקום רוסטוביץ וגלעד לא עמדו בנטל להוכיח את זכאותם לפיצוי שכזה והיא מוסיפה כי רוסטוביץ וגלעד הם אלה שהפרו את ההסכם עימה שכן היא דרשה מהם להמשיך לעבוד על התיקים הקיימים בידם והם הודיעוה כי לא מוטלת עליהם חובה כזו עד שלבסוף הושג בין הצדדים הסדר (שהוסכם ביניהם שלא יוצג כראיה) ובהתאם לו הוחזרו תיקים אלה לעירייה. לבסוף מציינת העירייה כי ככל שהדבר נוגע להוצאות המשפט בהם חויבו רוסטוביץ וגלעד, אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור.