אומר בספרו על נזיקין (מהדורה חמישית, בע' 682), שגרם הפרת החוזה הוא עוולה הדורשת כוונה ושהאחריות לא הורחבה כדי לכלול התנהגות רשלנית של הנתבע. אמנם בכמה פסקי דין באנגליה נקבע שעצימת עיניים מצד הנתבע או התנהגות פזיזה יכולה לבוא במקום ידיעה ממשית, אך באותם פסקי דין מדובר היה לא על ידיעה בענין קיומו של חוזה אלא על ידיעה בענין תנאיו (ראה לדוגמא Emerald Constructions v. Lowthian (1966) 1 W.L.R. 691, 700).
בספרם של Winfield and Jolowicz, On Tort (מהדורה 10, ע' 447) מסכמים המחברים המלומדים את ההלכה כדלהלן:
"נאמר לא פעם, שראובן צריך לפעול בידיעה על קיום יחסים חוזיים בין שמעון ולוי ועל כן התעוררה השאלה לגבי המהות המדויקת והדרגה של הידיעה הדרושה על החוזה הממשי ועל תנאיו. נראה ששאלה זו אינה חייבת לגרום לקשיים, מכיוון שהעיקרון האמיתי הוא, שראובן צריך היה להתכוון לגרום להפרת חוזה בין שמעון ולוי או צריך היה לנהוג באי איכפתיות פזיזה לגבי השאלה האם החוזה הופר או לא. ברור שלשם כך צריכה להיות לראובן ידיעה מסוימת על חוזה בין שמעון ולוי, אולם אין צורך בהגדרה מדויקת של היקף אותה ידיעה, מכיוון שזה ישתנה ממקרה למקרה, בהתאם להתנהגותו של ראובן".
- אין אני צריך לפסוק במקרה דנא, האם ידיעה קונסטרוקטיבית על קיומו של החוזה מספיקה לביסוס האחריות בעוולה של גרם הפרת חוזה, כי לדעתי גם אם התשובה לשאלה זו היא בחיוב, הרי לא הוכח שלבן שחר היתה ידיעה קונסטרוקטיבית על קיום החוזה בין קנופף וחסיד. לשם קיום ידיעה כזו לא די בהתרשלות, אלא יש צורך בעצימת עיניים או בפזיזות המגיעה לכדי אי איכפתיות. הנסיבות שפורטו לעיל אינן מצדיקות את המסקנה שלבן שחר היתה ידיעה קונסטרוקטיבית שקנופף וחסיד התקשרו בחוזה. משנכשלה המערערת בהוכחת היסוד "ביודעין" שבסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין, נדחתה תביעתה כדין, ויש לדחות את ערעורה.
השופט בייסקי: 1. גם אני איני רואה מקום להתערב בממצאו של בית המשפט כי לבן שחר לא היתה ידיעה על קיומו של חוזה שכירות בין המשיב מס' 1 (להלן: קנופף) לבין המערער מס' 1, ג' חסיד. לא זו בלבד שעדות ישירה על כך לא באה מפיהם של השניים, אלא מחומר הראיות ומהנסיבות ניתן ללמוד ולהסיק כי לפחות קנופף (במידה רבה גם חסיד) לא גילה ההתקשרות ביניהם במפגיע. לעומת זאת ידעו שניהם, לפני ההתקשרות ובמעמד חתימת החוזה, כי אין בן שחר עומד לפנות המושכר ביום שהחוזה שלו עומד לפוג, היינו ביום 30.4.1971. בכך הם הודו; בתשובה לשאלה ישירה בנידון אמר חסיד: "עניתי לו שאם בן שחר יהפוך עורו ויסרב לפנות לא אוכל לבוא בטענות אליו, שכן זה נכפה עליו בדיוק כמו עלי..." מחמת ידיעה ברורה זו נועדה לכתחילה השכירות