טענות המבקשים
- המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעה לפיה תביעתם הינה תביעה כספית במהותה. נטען, כי בתביעתם קובלים המבקשים על הפרת הסכם המשכנתא ואין לחסום את דרכם לטעון כנגד הפרת ההסכם.
- בהקשר זה אף נטען, כי הטענה לפיה למבקשים אין כל חוב כלפי המשיב וכי החוב הנטען על ידו מצוי במחלוקת בין הצדדים, הינה טענה שטרם הוכרעה כאשר הראיה לכך היא האפשרות שניתנה למבקשים להתגונן כנגד תביעת המשיב. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי המבקשים מודים בחוב הנטען על ידי המשיב. בנוסף, נטען, כי אין כל פסול בפרוצדורה בה נקטו המבקשים. בהקשר זה אף נטען כי הזכות להגשת תביעה כספית בגין נזקים שהמשיב גרם לחברה הנמצאת בפירוק ומונה לה מפרק נתונים על פי סעיף 205 לחוק החברות, התשנ"ט -1999 למפרק בלבד ולא למבקשים. לנוכח האמור, טוענים המבקשים כי אין להם אפשרות משפטית להגיש תביעה כספית בגין נזקי החברה אלא באמצעות המפרק בלבד, ולכן זכותם, כערבים לטעון בתובענה לפסק דין הצהרתי כי אין להם כל חבות וכי לא ניתן לממש את דירתם. עוד נטען, כי במצב הדברים הוגשה בקשה לביצוע שטר המשכנתא ללשכת ההוצאה לפועל, ולמבקשים כערבים אין יכולת להתגונן כנגד בקשה זו הוגשה הבקשה לסעד הצהרתי כדי שהמבקשים יוכלו להעלות את טענותיהם ולהתגונן.
- המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט בקביעתו לפיה אינו מתרשם מסיכויי התביעה. בית המשפט – כך נטען – שגה בהבנת המערך החוזי בין המבקשים למשיב. בין המשיב למבקשים היו הסכמות שונות לגבי דרך ניהול החשבון. המשיב התחייב להיות קשוב לכל צרכיהם של המבקשים ולהיות גמיש בנשוא צריכת האשראי של החברה. כן נטען, כי המשיב הסכים כי בכל מקרה של חריגה ממסגרת האשראי תקבל החברה הארכה של מספר ימים וכי לא יהיו מצבים של חילול שיקים על ידי המשיב. המבקשים טוענים כי בניגוד להסכמות, במהלך חודש מרץ 2009 חוללו שיקים, דבר שגרם ללקוחות וספקים של החברה להודיע על הפסקת האשראי לחברה ולהעלות דרישה לקבלת כספים. במקביל, כך נטען, העמיד המשיב באופן מידי ביום 7.4.2009 את כל ההלוואות והאשראי שנתן לפירעון מידי. לאור האמור, טוענים המבקשים כי המשיב (יחד עם בנק נוסף) הוביל לחיסולה של החברה.
- בנוסף, טוענים המבקשים כי מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה כי הסכם המשכנתא הינו מסמך שלא ניתן לערער עליו. נטען, כי הסכם זה הינו ככל הסכם ושאלת הפרתו הינה שאלה מהותית במסגרת התובענה.
- כן נטען, כי שגה בית המשפט בקביעתו לפיה המבקשים שקטו על שמריהם. לטענת המבקשים, הם פנו ללשכת ההוצאה לפועל בדרישה לסגור את בקשת הביצוע של המשכנתא שכן תיק ההוצאה לפועל נפתח שלא כדין. בקשה זו נדחתה וערעור שהוגש על ידם התקבל. נטען כי בימים אלה ממתינים הצדדים להחלטת רשמת ההוצאה לפועל בבקשתם לסגירת תיק ההוצאה לפועל למימוש המשכנתא. כן נטען, כי בשל הקשיים הכלכליים התקשו המבקשים לפנות לקבלת ייעוץ משפטי.
- המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לעובדה שהנכס נשוא המשכנתא הינו דירת המגורים היחידה שלהם. על פי הנטען, בבחינת מאזן הנוחות גובר האינטרס שלהם על האינטרס של המשיב. לטענתם של המבקשים לא היה נגרם כל נזק למשיב לו היתה מתבררת תחילת תביעתם כאשר לעומת זאת, דחיית בקשתם משמעה יצירתו של נזק בלתי הפיך שמשמעו השלכת המבקשים מביתם. נזק זה, כך נטען לא ניתן יהיה לרפא גם אם יזכו המבקשים בתביעתם. המבקשים טוענים כי דחיית הבקשה תותיר את המבקשים ללא אפשרות לדיור אחר וזאת לאחר שהמשיב מימש בהליכי הפירוק את כל רכושם של המבקשים והותיר אותם חסרי כל, מחוסרי עבודה מחוסרי עסק וללא כל הכנסה. נטען, כי ההלכה שיצאה מבית משפט זה קובעת כי כאשר מדובר בדירת מגורים יחידה של אדם – מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לעברם של הדיירים המועדים לפינוי.