כללי הסמכות ועקרון אי-התלות השיפוטית
- לקראת סיום פרישֹתה של המסגרת הנורמטיבית, אשוב ואזכיר את העקרון החוקתי בדבר אי-תלותם של היושבים בדין. סעיף 2 של חוק יסוד: השפיטה, קובע:
"בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין".
כלל יסוד הוא, העומד בשורשה של העשייה השיפוטית ומשמש בריח-תיכון ברעיון הדמוקרטי בכללו, כי סוגיה משפטית המונחת לפתחן של ערכאות, תוכרע על-פי הוראות הדין, הא ותו לא. מאליו מובן, כי שימוש בידי בעל סמכות באשר הוא, בכוח להשפיע על הסמכות העניינית של בתי-המשפט או על הסמכות המקומית, כפוף הוא לאותו עקרון חוקתי. שינוי שיש בו, ולו בשוגג ושלא בכוונת מכוון, כדי להגביל את גדריה של אי-התלות השיפוטית, לא יוכל לעמוד. משנה תוקף יש לדברים, מקום בו נמסרה הסמכות לידיה של הרשות המבצעת, שהיא – בשורה ארוכה ומכרעת של ענינים – גם צד להליכים המשפטיים המתנהלים. אכן, המדינה היא בעל-דין ברובם ככולם של ההליכים הפליליים, במרבית ההליכים המנהליים, בערעורי מסים רבים, בעתירות אסירים ועוד כהנה וכהנה. בטוחני, כי נהירה לממשלה חובתה לנקוט זהירות כפולה ומכופלת בקובעה כללים, אשר עשויים להשפיע על ענינים שהיא צד להם. וככל שיהא הדבר נחוץ, מצווה הביקורת השיפוטית להקפיד שכך ייעשה.
ברם, כל זאת אמרתי מעבר לדרוש, באשר אני משוכנע, כי במקרה דנן לא היו הפעולות השלטוניות שננקטו מכוונות אלא לקידומה של העשייה השיפוטית, לרווחת המתדיינים בפניהן של הערכאות הנוגעות בדבר. ליישומם הקונקרטי של העקרונות הנורמטיביים על המקרה שבפנינו אפנה עתה.
מן הכלל אל הפרט
- שר המשפטים הינו אורגן מנהלי. ככל רשות מנהלית, כפוף הוא לביקורתו של בית-המשפט הגבוה לצדק. ככל רשות מנהלית, אין הוא רשאי לפעול מחוץ לגדרי הסמכות שהתווה לו המחוקק. ככל רשות מנהלית, פעולה שנקט בחוסר סמכות – בטלה מעיקרה (בג"צ 5304/92 פר"ח נ' שר המשפטים, פ"ד מז(4) 715 (1993)).
- בהיעדר הסמכה בחוק לקביעתם של נושאים אשר יונחו לפתחם של בתי-המשפט המחוזיים הנוגעים בדבר, או שייגרעו מטיפולם, כמו גם להעברתם של תיקים בין ערכאות (שלא כפועל יוצא של השימוש בסמכות שלפי סעיף 33 לחוק בתי-המשפט), ברי כי אותן הוראות בצווים שהוציא מלפניו השר, ונוגעות לענינים אלה, הותקנו בחוסר סמכות. ברור כי דבר זה נעשה בשוגג, ברם "בנסיבות אלו", כפי שקבעה חברתי, השופטת מ' נאור בפרשה אחרת, "בית המשפט חייב להעמיד את הממשלה על טעותה" (בג"צ 6728/06 עמותת "אומץ" (אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי) נ' ראש ממשלת ישראל, בפסקה 12 (טרם פורסם, 30.11.06)). ואוסיף, כי הואיל ואותה חריגה מסמכות נותרת על מכונה עד שתתוקן, נשמטת הקרקע מתחת לטענה כי העותרים השתהו בהגשתם עתירתם (בג"צ 170/87 אסולין נ' ראש עיריית קרית גת, פ"ד מב(1) 678, 683 (1988); ע"א 6291/95 בן יקר גת חברה להנדסה ובנין בע"מ נ' הועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה מודיעין, פ"ד נא(2) 825, 870 (1997)).
- אם בעבר משלה בכיפה דוקטרינת הבטלות המוחלטת, בפרט במקרים של פעולה שלא בסמכות, הרי שבמרוצת השנים התפתח במשפטנו הרעיון של בטלות "יחסית", לאמור של צורות מסויגות, אם מבחינת ההיקף ואם מבחינת התחולה בזמן, של פסילת הפעולה המנהלית (ע"פ 866/95 סוסן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 793, 816 (1996); רע"פ 2413/99 גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד נה(4) 673, 685 (2001); בג"צ 10455/02 אמיר נ' לשכת עורכי דין, פ"ד נז(2) 729, 738 (2003); דפנה ברק-ארז "בטלות יחסית ושיקול דעת שיפוטי" משפטים כד 519, 523 (1995)). "הלכה פסוקה היא", קבע המישנה-לנשיא מ' חשין, "כי דוקטרינת הבטלות היחסית חלה גם על פגמים של חריגה מסמכות" (דנ"פ 5189/05 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (טרם פורסם, 20.4.06)).