אכן, הסמכות המקומית פירושה ה"כללים המחלקים משפטים שבסמכותו של בית משפט מחוזי בין בתי המשפט המחוזיים" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 70 (1995)). לאחר שנקבעה הסמכות העניינית מתעוררת שאלת הסמכות המקומית. דהיינו, לאחר שנקבע כי התובענה תידון בערכאה שיפוטית מדרגה מסויימת (שלום או מחוזי) מתעוררת השאלה איזה בית משפט ספציפי באותה דרגה ידון בסכסוך.
- בסופו של יום, וזה העיקר בעיניי, גם במערכת חלוקת הסמכויות כפי שקבעהּ השר, במטרה להקל על ציבור המתדיינים, מגיע המתדיין תמיד לשופט "נכון". הוא מגיע לשופט בעל סמכויות של בית משפט מחוזי ואין הוא מגיע לשופט שסמכויותיו הן סמכויות של בית משפט השלום. המתדיין הוא הצרכן של מערכת המשפט והיא קמה לכבודו. על כן רואה אני את הפגם כשייך לנושא של סמכות מקומית ולא כפגם השייך לנושא של סמכות עניינית. סיווג זה מקל, לטעמי, על השימוש בתורת הבטלות היחסית במישור הסעד.
- כידוע, וגם חברי השופט לוי עמד על כך, אין להפריז בחשיבות הנושא של סמכות מקומית (כדברי המשנה לנשיא ש' לוין ב-רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731 (1995)). ככל הנראה רואה אני את הפגם בדרגת חומרה פחותה מן הדרגה בה רואה אותה חברי. יחד עם זאת תמימה דעים אני עימו במישור הסעד ולגבי המסקנה שתורת הבטלות היחסית היא התרופה ההולמת בנסיבות העניין.
- ועוד: רחוקה אני מלהיות משוכנעת שהעותרת, שהיא "עותר ציבורי" אכן מייצגת את מי שהם, לשיטתה, הנפגעים. מתקבל על הדעת שבעלי דין רבים דווקא שמחים על כך שעניינם הועבר לבית משפט חדש ששופטיו אינם (עדיין?) עמוסים לעייפה. מתדיינים כאלה אינם מתעניינים מן הסתם בכללי חלוקת הסמכות הקבועים בחקיקה הראשית. בעלי דין אחרים יכולים להיות אדישים לשאלת מקום ההתדיינות, אם בתל-אביב או בפתח תקווה. העותרת לא צרפה כמשיבים את כל מי שלשיטתה הם נפגעים וגם אין זה מעשי לצרפם. קולם לא נשמע. גם בשל כך אין זה נכון ואין זה ראוי להורות על בטלות הצווים באופן ש"יחזיר" תיקים שכבר הועברו.
- לעניין "העברת התיקים": על-פי עקרון החלוקה הגאוגרפית עליו עמדנו לא ניתן להעביר תיקים שלא על-פי החלוקה הגאוגרפית. המדינה ציינה בתשובתה לעתירה (סעיף 65) כי מנהל בתי המשפט העביר תיקים ישנים "ללא קשר למחוזם הגאוגרפי". כזאת לא היה השר מוסמך לעשות ואף מנהל בתי המשפט לא היה מוסמך לעשות כן מכוחו. לגבי תיקים שהועברו שלא על-פי החלטת מנהל בתי המשפט (ערעורים ובקשות רשות ערעור) במסגרת הסעיפים 3(א)-(ג) ו-3(ה) לצו ההקמה המתוקן מציינת המדינה (שם) כי קביעת סוגי התיקים מתבססת "בעיקרה" על כללי הסמכות המקומית שהיו חלים לו היה בית המשפט מחוזי מרכז קיים בעת שנפתחו ההליכים באותם תיקים, ואזור שיפוטו היה כפי שנקבע בצו אזורי השיפוט המתוקן, באופן שאותם תיקים היו ממילא מוגשים לבית המשפט מחוזי מרכז. העיקרון כשהוא מיושם באופן מלא בלי התוספת של "בעיקרה" – מקובל עלי. מקובל עלי שבמסגרת הסמכות לקבוע אזור שיפוט וכחלק מסמכויות העזר המסורות לשר במסגרת זו ניתן להעביר תיקים שהטיפול לא הוחל בהם, לבית המשפט המחוזי שלו היה קיים בעת הגשתם, הוא היה מוסמך לדון בהם.