אוסיף, כי כך קרא את סמכותו גם שר המשפטים פנחס רוזן, שהתקין בשעתו את צו אזורי השיפוט המקורי, כמו גם את הצו בו נקבע אזור שיפוטם של בתי-משפט השלום (צו בתי המשפט (הקמת בתי משפט שלום ואזור שיפוטם), התש"ך-1960). כך היה גם בענינם של צווי ההקמה שנסקרו בתשובת המדינה. בכל אותם צווים, לא זו בלבד שלא נקבע דבר שיש בו כדי להשליך על סמכותם הענינית של בתי-המשפט שהוקמו, אלא שלשון הצווים צמצמה עצמה לקביעתה של הגדרה גיאוגרפית גרידא ("בצו זה "מחוז" - כאמור בהודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ונפות ותיאורי גבולותיהם, לרבות מימי החופין הסמוכים לגבולות המתוארים).
על סמכותם הענינית של בתי-המשפט
- היקף סמכותה של ערכאה שיפוטית נקבע על-פי שניים אלה: סוג הענינים הנמסרים לטיפולה, זו הסמכות הענינית, והשטח הגיאוגרפי שביחס אליו מוקנה לה כוח שיפוט, זו הסמכות המקומית. על-פי התפישה הרווחת, הסמכות המקומית מבחינה בין ערכאות המצויות על אותה מדרגה בסולם ההירארכיה השיפוטית, שעה שהסמכות הענינית מבדילה ערכאה אחת מזו המצויה בדרגה נמוכה או גבוהה ממנה. אולם, בסמכות הענינית אפשר ויימצא גם יסוד להבחנה בין ערכאות שוות-מעמד. זהו למשל, וכפי שכבר הזכרתי, המקרה של בתי-משפט מחוזיים המרכזים בידיהם סמכויות ייחודיות, שאינן נתונות לבתי משפט מחוזיים אחרים.
- הדין מתייחס בכובד ראש לסוגיית הסמכות הענינית. הרציונאל שבבסיסה נקשר, בראש ובראשונה, ברעיון הבידול (דיפרנציאציה) שבין ערכאות, ומקורו במידת ההתמקצעות או בהיקפו של הניסיון השיפוטי אשר נצבר בידי המכהנים בהן. "הסמכות העניינית נתפסת כסמכות מרכזית בשל הנחת קיומו של קשר [בינה לבין] מיומנות השופטים בערכאה מסוימת" (רע"א 188/02 הנ"ל, בעמ' 477). "[קיים] קשר בין מיומנות השופטים בערכאה מסויימת והכשרתם לבין סמכותה העניינית של אותה ערכאה" (רע"א 4991/03 ג'מיל נ' לוי, פ"ד נז(5) 556, 559 (2003)). ענינים מורכבים, שאלות הדורשות מומחיות שיפוטית מיוחדת, או סוגיות שבהן הסיכון שבטעות שיפוטית הוא ניכר, מן הראוי הוא, ככלל, שיונחו לפתחה של ערכאה אשר לזכות שופטיה נזקף ניסיון משפטי רב יותר. זהו טבעה של ההירארכיה השיפוטית. זוהי חלוקה הולמת של תחומי העיסוק. זהו יסוד עיקרי למבנה המדורג המאפיין את פירמידת השפיטה. זהו גם בסיס להקצאה ייחודית של נושאים לטיפולן של אותן ערכאות, המצוידות בניסיון הדרוש לכך.
- אכן, הסמכות הענינית יורדת לשורש פעולתם של בתי-המשפט. השפעתה על תפקוד המערכת, על תוצריה ועל השירות שבכוחה לספק לאזרח היא מכרעת. על התווית גבולותיה להיעשות אפוא בכובד ראש. יש לבחון מבעוד מועד את השלכותיה האפשריות במגוון היבטים. חייב להקדימה דיון וברור מקיף של כלל האינטרסים המעורבים. אין היא ענין להותירו לחקיקת משנה. רצוי, כי כלליה ייקבעו למצער בחקיקה ראשית של הכנסת, שמטבעה מלווה בעיון ובחינה מקיפים.
- ממשקלה הסגולי המיוחד של החקיקה הראשית, ועל אחת כמה וכמה נכונים הדברים כאשר מדובר בחקיקת-יסוד, נובעים הן הכוח הנלווה להענקתה של סמכות ענינית, והן המגבלות הטבועות בסמכות זו. זה כמו אלו שואבים מעקרון, אשר בחשיבותו כאבן יסוד במשפטנו לא ניתן להפריז, והכוונה היא לעקרון החוקיות. על-פיו, החוק הוא שמסמיך ערכאה שיפוטית לפעול, והחוק הוא שקובע עד היכן משתרעת סמכותה. לפני זמן לא רב עמדה על כך השופטת א' פרוקצ'יה, בכותבה: