בנוסף, התובע נשאל בחקירתו הנגדית לעניין מועד גילוי הדילול הנטען והשיב:
"ש. את החקירה שאמרת שביצעת, חקירת הדילול, הבדיקה, עשית עם עורכי הדין שלך בשנת 2012?
ת. ידעתי לפני שהגעתי לעוה"ד, שהם רימו אותי, כתוצאה מההתנהגות וההתנהלות שלהם כלפי.
ש. איך?
ת. כשקראו לי לחתום על מסמכים, חתמתי על מסמכים, כמו שאמרתי, של חברות לכל אחד מהאחים, מוניר השקעות, כמיל השקעות, לא הייתה שום חברה של ייזום לא ידעתי עליה בכלל.
ש. אבל אתה יודע שאתה חתמת על שטר העברת מניות בחברת ייזום עוד בשנת 2007?
ת. כשעבדתי בירושלים, כמאל היה מדבר איתי שעות בטלפון, הרבה פעמים הוא התעצבן עלי. ביום אחד הוא התקשר אלי, עצבני מאוד, הייתי בדרך מירושלים, עם עובדים, והוא בעצבנות ביקש שאני אגיע, כדי לחתום על מסמכים לצורכי עבודה, בלי שיסביר לי על מה אני חותם, כפי שהבהרתי קודם, אני אז האמנתי במאת האחוזים באחים שלי, בדרך חתמתי על המסמכים, שבדיעבד הסתבר שאלו מסמכי העברת מניות שלי לחברת ייזום. איך אני יכול לחתום על מסמכים של חברה שלא ידעתי על קיומה בכלל. חברת ייזום ידעתי על קיומה רק בדיעבד, כשהייתי אצל העורך דין".
(הדגשה שלי - ע.ע.). (עמ' 33, שורות 29-31, עמ' 34 שורות 1-9 לפרוטוקול).
עינינו הרואות, התובע מודה כי חתם על מסמכים מהותיים הנוגעים למהלך השינוי, לרבות על שטר העברת מניותיו בחברה האחות לטובת כמיל. אלא, שבפיו של התובע טענות גורפות וכלליות לפיהן, כביכול, חתם על המסמכים מבלי שהבין על מה הוא חותם (ראו והשוו: ס' 12.2 לחוות הדעת).
לאחר שקילה ובחינה, אינני מקבל את טענותיו של התובע הן במישור המשפטי והן במישור העובדתי.
באשר למישור המשפטי, בהתאם להלכה הפסוקה, חתימתו של אדם על מסמך מהווה עדות לכך כי הסכים לאמור בו והבין את תוכנו באופן שלא יוכל בנקל להתנער מחתימתו בדיעבד. כך ציינתי בעבר במסגרת ת"א (נצ') 38938-05-11 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' נאוס שחר (פורסם בנבו, 15.10.15):
"בית המשפט העליון חזר במספר הזדמנויות על ההלכה הפסוקה שלפיה חתימתו של אדם על מסמך מהווה עדות לכך שאותו אדם קרא את המסמך, הסכים לאמור בו, והיה מודע למשמעות ולתוצאות חתימתו, ועל כן אין הוא יכול לנער חוצנו ממנו.
ראו למשל ע"א ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני-ברק, פ"ד מד(1) 341 (1990), שם מובאת פסיקה קודמת כדלקמן:
'אומר על כך השופט (כתוארו אז) זוסמן בע"א 467/64 [1] בעמ' 117: