"בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא".
אכן קיימים יוצאים מן הכלל (שענייננו אינו בגדרם), אך אפילו יוצאים מן הכלל אלה מסויגים:
"אך אפילו עיוור או אנלפבית שחתם על המסמך, והמסמך נוגע לעיסקה מאותו סוג שהוא חפץ בה, אלא שהחותם טעה או הוטעה לגבי פרטי העיסקה, והפרטים אינם תואמים את העיסקה שהוא דימה לעשותה, הטענה 'לא נעשה דבר' אינה עומדת לחותם..." (שם, בעמ' 117-118).
באותו עניין אומר השופט (כתוארו אז) שמגר בע"א 413/79 [2],בעמ' 38:
"אין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים'."
במקרה דנן לא הוכח, ולו בראשית ראיה, כי התובע הונע לחשוב שהמסמכים עליהם חתם הינם בעלי משמעות בסיסית השונה מכפי שהיו. בנסיבות אלה, טענותיו כנגד נפקות חתימתו, שעה שהוא עצמו-כך לפי עדותו שלו - לא טרח לקרוא את המסמכים עליהם חתם, אף בהינתן האמון המוגבר שרכש לאחיו, לדידי - אינה יכולה לעמוד.
מסקנתי מתחזקת לנוכח העובדה, כי התובע טען כי כיהן כדירקטור בחברה טרם הוצא מהלך שינוי המבנה מן הכח אל הפועל, ובטרם היו בחברה בעלי מניות "רוב" ובעלי מניות "מיעוט". ניתן היה לצפות מן התובע כדירקטור, לכל הפחות, להפעיל מידה סבירה ומסוימת של בחינה, התעניינות, ביקורת והתמצאות, טרם חתימתו על מסמכים מהותיים כ"חותמת גומי". לשם כך אף יכול היה להיוועץ ברואי החשבון והיועצים המשפטיים שליוו את המהלך, ולא הוכח לפני כי הדבר נמנע ממנו. (ראו: ס' 92 (א) לחוק, ספרה של א. חביב סגל, עמ' 442 -441) .
לא זו אף זו, לתובע, כבעל מניות בחברה עמדה הזכות לעיין בכל מידע ו/או מסמך הנוגעים לחברה ו/או למהלך שינוי המבנה על שלביו, טרם הסכמתו וחתימתו על המסמכים המהותיים האמורים (ראו: ס' 184 - 187 לחוק; ע"א 741/01 מאיר קוט נ' עזבון ישעיהו איתן ז"ל (פורסם בנבו, 19.5.03) עמ' 12). התובע לא הוכיח, ולו בראשית ראיה, כי בזמן יישום מהלך השינוי, ביקש לעשות כן וכי הנתונים "הועלמו" מעיניו או נמנעו ממנו.
כך לשם המחשה, התובע נשאל בחקירתו באשר לידיעתו את גובה סכום הערבויות שנטל כמאל כחלק ממהלך שינוי המבנה. תשובתו של התובע מעידה לטעמי על הלך רוחו דאז, כאלף עדים: