על פני הדברים אפוא לא נגרם כל נזק.
עם זאת, אי פסיקת פיצוי כלל אינה צודקת שכן ניתן להניח, ברמה גבוהה של הסתברות, כי מצבה של הדירה השפיע על שוויה בעת המכירה אף כי לא צורפה חוות דעת שמאי בעניין זה ומעבר לכך פטור מתשלום בגין נזקים שהנתבע 2 אחראי להם אינו צודק.
בנסיבות אלו ראיתי לנכון לפסוק בעניין הנזקים להם זכאי התובע על דרך האומדנה.
- למען הסדר הטוב נתייחס לנזקים שנתבעו כפי סדר הופעתם בס’ 14 לכתב התביעה.
ס’ 14 ד - עלות פריצת הדירה - התובע זכאי לפיצוי בגין הסכום ששילם בסך כולל של 400 ש”ח. גם אם אניח כי התובע לא שיתף פעולה עם פניותיו של הנתבע 2 בעניין זה יכול היה הנתבע 2 לסור בעצמו למשרד התיווך שפעל מטעמו של התובע ולהניח שם את המפתח.
ס’ 14 ה’ - עלות צביעת הדירה והסרת תוספות הגבס - בנסיבות העניין זכאי התובע לפיצוי על דרך האומדנה בסך של 1,500 ש”ח.
ס’ 14 ו’ - בלוני גז וצנרת גז - התביעה נדחית.
ס’ 14 ז’ - ארונות מטבח - בנסיבות העניין זכאי התובע לפיצוי על דרך האומדנה בסך של 1,000 ש”ח.
ס’ 14 ח’ - ברז מטבח - התובע זכאי לפיצוי בסך של 120 ש”ח ואת לנוכח סבירות ההוצאה ואף כי לא הוצגה קבלה.
ההצתה
- כאמור, בכתב התביעה טען התובע כי ביום בו הפקיד את השיק (29.10.2013) התקבלה אצל בתו שיחת טלפון ממשטרת ישראל ובה הודע לו כי ישנה שריפה בדירה וכי מדובר בהצתה.
- התובע צירף צילום מסך על מנת להוכיח את קבלת השיחה. אניח כי אכן התקלה הודעה כאמור ואניח גם כי אכן הייתה הצתה.
- מכאן ועד לייחוס העניין לנתבע 2 או מי מטעמו הדרך ארוכה. ארוכה מאוד. ורחוקה מאוד. והיא לא הוכחה כלל ועיקר.
בהיעדר ממצאים ברורים יותר לא היה כל מקום לטעון, או אפילו לרמוז, כי ידו של הנתבע 2 במעל.
- מעבר לכך, ואף כי אין צורך לקבוע ממצא בעניין זה, ולאחר שהתרשמתי מעדותו של הנתבע 2 איני סבור כי הנתבע 2, אשר הצטייר בעיניי כמי שנאבק כדי לקיים את משפחתו בכבוד, היה מבצע פעולה כה קיצונית כגון הצתת דירה ובכלל.
הפסד הכנסות והוצאות נסיעה (ס’ 14 ט’ וס’ 14 י’ לכתב התביעה)
- התובע לא הוכיח ראש נזק זה ובהתחשב בגילו, ונאחל לו אריכות ימים ובריאות טובה, איני משכנע כי אכן ניתן לכמת עניין זה.
- אין לי כל ספק כי בתו של התובע אכן השקיעה מאמצים וזמן ניכר בהתנהלות מול הנתבע 2 אולם בנסיבות בהן היא אינה צד לתביעה והיא אינה תובעת את נזקיה שלה ולא הוכח כי התובע שילם לבתו עבור שירותיה הטובים עבורו איני סבור כי יש מקום לפסוק פיצוי בעניין זה.
הפסד דמי שכירות (ס’ 14 יא’ לכתב התביעה)
- התובע לא הוכיח ראש נזק זה והתביעה בעניין זה נדחית. התובע לא הציג ראיות ביחס לפרסומים בניסיון להשכיר את הדירה לאחר שנפרצה הדירה על ידו ולא ברור אם נעשה כלל ניסיון להשכירה לנוכח ההחלטה למכור את הדירה כאמור בס' 22 לכתב התביעה.
שווי הריהוט שנגנב (ס’ 14 יב’ לכתב התביעה)
- התובע לא הוכיח כי הנתבע 2 גנב את הציוד בכלל ואילו ביחס לארון ניתן הסבר מניח את הדעת שלא נסתר.
תשלום דמי שכירות לחודש ושמונה ימים (ס’ 14ב’ לכתב התביעה)
- בגין תשלום דמי השכירות לחודש ספטמבר 2013הרי שכבר ניתן פסק דין חלקי.
באשר לשמונת הימים הנוספים עד לפריצה בפועל הרי שבנסיבות בהן הנתבע 2 הודיע כי הדירה כבר פונתה קודם לפריצה בפועל איני סבור כי יש הצדקה לפסוק לטובת התובע תשלום דמי שכירת בגין שמונת ימים אלו.