התנהלות עסקית ראוי שתִּשָלֵט על ידי ההגיון וההגיון העיסקי מכתיב לא אחת את הפרשנות הראויה לניסוחן של ההסכמות החוזיות. בכך אנו מאפשרים לנסיבות ולתכליתו של החוזה/ מסמך ללמדנו על פרשנותו הנכונה, כפי הוראת סע' 25 (א) לחוק החוזים (ח"כ) התשל"ג - 1973 (וראו לעניין זה - דיון נוסף אזרחי 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בערעור מיסים נ' מדינת ישראל, (2006);ערעור אזרחי 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בערעור מיסים נ' בן שלום, (2013); ערעור אזרחי 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' פארוואג' (2014); ערעור אזרחי 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בערעור מיסים נ' רכבת ישראל בערעור מיסים (2019))."
בהמשך פסק הדין בהליך המקביל מפנה השופט ויצמן לדבריו של המלומד פרופ' אייל זמיר בספרו חוק המכר (דירות) תשל"ג -1973, פירוש לחוק החוזים (עמ' 546), שלפיהם רק אם פרוטוקול המסירה מכיל ויתור ברור וחד משמעי על זכויותיו בקשר לאי התאמה כלשהי שהקונה היה מודע לקיומה, ורק אם אין בסיס לטענה כי דין הוויתור להתבטל בהיותו תנאי מקפח בחוזה אחיד, או בשל לחץ בלתי לגיטימי המופעל על הקונה, כגון: התנאת המסירה בחתימה על הפרוטוקול, הרי שיהיה תוקף לוויתור. ברי כי לא נמצא בענייננו ויתור חד משמעי על טענת האיחור במסירה.
- לא זו אף זו וכפי שעלה מהצילומים שנערכו ע"י גב' אפל, ובהעדר הכחשה מטעם הנתבעת, ונוכח הודאת מר נתנאל, כמפורט לעיל, נמצא כי הנתבעת עצמה עשתה שימוש בחנות עד למועד מסירתה ביום 27.8.19 לידי התובעת. לעניין זה אפנה לצילומים, שמהם עולה כי החנות כולה היתה תפוסה באמצעות ציוד בניה וציוד אחר של הנתבעת או של מי מטעמה. בהקשר זה נשאלת גב' אפל בחקירתה הנגדית האם היא יכולה להצביע על תמונה השייכת לתפיסת החנות של התובעת דנא (בשונה מדיור א.פ.צ) והיא מצביעה על התמונה בנומרטור 173 (עמ' 12 לפר', ש' 9). אציין כי לטענת התובעת, לא נעשתה הפרדה של קירות בין החנויות עד למועד הסמוך למסירה עצמה (ר' גם עמ' 12, ש' 23-24, ובמיוחד מעמ' 19, ש' 11 ועד עמ' 20, ש' 3, בדבר העדר קיר הפרדה והקושי לזהות את הנכסים השונים, אלו של התובעת אל מול אלו של דיור א.פ.צ).
- התובעת פנתה בעניין זה לנתבעת מספר פעמים בכתב, ולטענת גב' אפל, גם בעל פה, אולם פניה הושבו ריקם. עוד טוענת גב' אפל כי משאים ומתנים עם גורמים שונים שביקשו לשכור את החנות נכשלו, בשל העובדה שהנתבעת לא יכלה להצביע על מועד מסירתה של זו (מעמ' 13, ש' 7 ועד עמ' 14, ש' 2). כך, מצביעה גב' אפל על מכתבי ההתראה שבמסגרתם פנתה התובעת לנתבעת והלינה על הכשלת הסכמי שכירות לנכס, בהינתן העדר מועד לפינוי החנות. לשאלת ב"כ הנתבעת מבהירה גב' אפל כי אכן לא נכרתו הסכמי שכירות, אולם בהחלט נוסחו מסמכי עקרונות עם שוכרים שונים, שנכשלו בהעדר מועד לפינוי החנות (עמ' 21, ש' 2-7). עוד בשולי הדברים, נמצא כי ב"כ הנתבעת עצמו מודה בחקירתו הנגדית כי החנות נמסרה בחודש אוגוסט 2019 (עמ' 14, ש' 15-18).
- בהקשר זה אפנה לקביעותיו העובדתיות של כב' השופט ויצמן בפסק דינו בהליך המקביל, ההולמות להפליא את הקביעות בהליך שלפניי (וזאת, לאחר שהזהרתי את עצמי כי הקביעות בהליך המקביל אינן חלוטות). ואבהיר: התמליל שצורף מטעם התובעת עוסק הן בחנויות של התובעת דנן והן בחנויות של דיור א.פ.צ. מכל מקום, אלו הן קביעותיו של השופט ויצמן (בפסקה 16, עמ' 9-10 לפסק דינו. הציטוטים מהתמליל הם מתוך עמ' 143-144 לתצהירי התובעת בתיק שלפניי):
"ראשית, הוכח כי בתקופה זו ולאחריה, עד למועד חתימת פרוטוקול המסירה, החנויות שימשו דווקא את ענייניה וצרכיה של הנתבעת וכי ציוד של הנתבעת שהיה מאוחסן בהן פונה רק במועד החתימה על פרוטוקול קבלת החזקה (ראו התמונות מוצג 5 למוצגי התובעת). מתוך התמונות עולה כי מדובר בציוד רב וכבד וכי במקום היה משרד השייך לנתבעת על כלל ציודו. הדברים עולים בקנה אחד אף עם העולה מתמלול ההקלטה שנערכה ביום החתימה על פרוטוקול המסירה (27.8.2019), בו מורֶה מר נתנאל לעובדו לפנות את משרדה של הנתבעת המצוי במקום (ומכאן שעד יום החתימה הוא היה קיים בתוך החנויות). בדומה, הגב' גלי אפל, בתו של מר אפל, מבהירה באותו מעמד כי בכניסתה לשטח החנויות נאמר לה לצאת מהמקום על ידי עובדי הנתבעת -