דברים אלו אף יפים לענייננו, והם אמורים מקל וחומר כאשר ב"כ התובעת מבקשים להשיג על מקצת מהקביעות החשבונאיות בפסק הדין בהליך המקביל. כלומר: מחד גיסא מבקשים ב"כ התובעת להסתמך על הנתונים בעסקת קקאו, כאשר אין מדובר בעסקה של חנות בגודל שטח דומה, ומאידך גיסא הם מבקשים להשיג על הקביעה של ביהמ”ש המחוזי ביחס לאותן חנויות.
עוד מפנים ב"כ הנתבעת לפסק הדין בתביעה קטנה 54784-02-14 זהבה אילוז נ' גינדי החזקות בערעור מיסים (26.6.14), שגם הוא עוסק בתביעה לפי חוק המכר דירות, כמו גם לתיק אזרחי 32970-03-22 אור אלון נ' גיורא שרבט נדל"ן בערעור מיסים (7.8.23, להלן: עניין אור אלון). כלל פסקי הדין שהוצגו ע"י ב"כ הנתבעת עוסקים בהוראות סע' 5א(א) לחוק המכר דירות, ולא כטענת ב"כ התובעת. אפנה לפסק דינו של כב' השופט רון גולדשטיין בעניין אור אלון הנ"ל (פסקה 18):
"סעיף 5א(א) לחוק המכר (דירות) מעמיד אפוא שתי חלופות אפשריות לקביעת סכום הפיצוי עבור איחור במסירה, כאשר הקונה זכאי לגבוה מהן: האחת, דמי השכירות הראויים, כשהם מוכפלים ב-1.5 לגבי שמונת החודשים הראשונים וב-1.25 לגבי יתרת התקופה; והשנייה, הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם (בלא להכפילו). בענייננו התובעים מבקשים לתבוע פיצוי בגין איחור במסירה, בהתבסס על החלופה הראשונה, היינו, על דמי השכירות הראויים. במקרה כגון דא, כלל הוא כי על התובע להוכיח מהם דמי השכירות הראויים, שאחרת הוא עלול לצאת וידיו על ראשו, בלא לזכות בפיצוי כלשהו (ערעור אזרחי (מחוזי ב"ש) 14808-08-19 כ. כוכב הנגב - חברה לבנין ופתוח (1990) בערעור מיסים נ' שמלוב (16.12.2019)). ודוקו, דרך המלך להוכחת דמי השכירות הראויים היא הגשת חוות דעת שמאי, אך ניתן גם להציג ראיות נוספות כגון דמי השכירות ששולמו בפועל ביחס לאותה דירה עצמה, אלא שבמקרה כזה אפשר ובית המשפט יורה על הפחתת דמי השכירות על דרך האומדנה, על מנת לשקף את החסר הראייתי (ראו והשוו, תיק אזרחי (שלום ראשל"צ) 39931-10-18 עסיס נ' אאורה ישראל - יזמות והשקעות בע"מ, פיסקה 17 (20.7.2021)). אציין, בהקשר זה, כי דמי השכירות המתקבלים בפועל עבור הדירה אינם בהכרח דמי השכירות הראויים, כאמור בסעיף 5א לחוק המכר (דירות). שהרי רוכש דירה יכול להוסיף תמיד "שדרוגים" כאלה ואחרים לדירה, לאחר קבלתה מהקבלן, אשר בתורם יכולים להוביל לכך שהוא יוכל לגבות עבור הדירה דמי שכירות גבוהים יותר שאותם לא היה מצליח לגבות אלמלא השדרוגים. ברור, כי אין לחייב קבלן בתשלום בגין החלק היחסי בדמי השכירות הנובע משדרוגים ומתוספות שלא היו בדירה שמסר הקבלן לרוכש. לכן, אף שדמי השכירות הנגבים בפועל עשויים לשמש כאמור אינדיקציה ראייתית מסוימת, לדמי השכירות הראויים שעל הקבלן לשלם לרוכש, בהתאם לסעיף 5א לחוק המכר (דירות), הרי שעדיין דרך המלך להוכחה מלאה של דמי השכירות הראויים הייתה ונותרה באמצעות חוות דעת שמאי שאינה מתייחסת לנתוניה הסובייקטיביים של הדירה, אלא לנתוניה האובייקטיביים של דירה הדומה לה "בגודלה ובמיקומה", כאמור בסעיף 5א לחוק המכר (דירות)."