אינדיקציות בתר חוזיות: מכתבי הקבלן וחשבונות ביניים
- המערערים הביאו בפני בית המשפט המחוזי, ושבו והציגו בפני בית משפט זה מספר מכתבים שנכתבו על ידי הקבלן ובא כוחו בשלבים שונים של ביצוע הפרויקט. לטענתם, במכתבים אלה מתייחס הקבלן עצמו לחוזה ביניהם כפאושלי, ומכאן נלמד שעד לשלב מאוחר יחסית בהתקשרות הסכימו שני הצדדים לגבי מהותו של החוזה כפאושלי. כך, במכתב מיום 1.11.1992 כותב המשיב 2 לעמותה כי שטחי המבנים בפועל חורגים מ"הקצב המטרים הרשום בחוזה", וכי הדבר יביא לכך ש"בפועל נבנה לכם בתים גדולים יותר ממה שהינכם אמורים לשלם". גם במכתב מיום 30.10.1992 נוקט הקבלן בשפה דומה ודורש תשלום עבור "בנייה בשטח גדול משהוסכם עליו". במכתב אחר, מיום 28.10.1992, קובל הקבלן על כך שעקב פליטת קולמוס ברישום החשבונות "מחירי החוזה של בתים" מדגמים שונים יצאו לא הגיוניים. מכאן טענתם של המערערים – אם חשב הקבלן שמחיר החוזה צפוי להיקבע דרך מדידה של הבנייה בפועל, מה לו כי ילין על המחיר החוזי או על השטח שנקבע בחוזה?!
ראיה נוספת לעמדתם מוצאים המערערים בעובדה שהקבלן העביר לאישור המפקח את עשרת החשבונות החלקיים הראשונים של הפרוייקט כאשר לכל דגם בית מוצמד מחיר כולל, המחושב לפי שטח הבית בטבלה א'. רק לאחר מכן חדל הקבלן מאופן עריכת החשבונות באופן זה. המערערים טוענים כי גם עובדה זו צריכה לבסס את העמדה לפיה הקבלן היה אף הוא בדעה כי מדובר במחיר פאושלי הנקבע לפי הכמויות בחוזה. המשיבים מצדם טוענים כי החשבונות הראשונים נערכו בצורה זו כיוון שכך נדרש על ידי נציג חברת טריפל אר בשם ראובן קופר. לטענת המשיבים קופר הנ"ל הבהיר לקבלן כי אם לא יגיש את החשבונות בצורה זו, לא יאושרו החשבונות על ידי המפקח. עוד טוענים המשיבים כי העמותה סירבה להעיד את מר קופר במהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי, ובכך יש לראות ראיה כנגדם. לטעמי, טענה זו אינה מבוססת. עיון בתיק הערכאה הראשונה מראה כי מר קופר לא הופיע בין המצהירים. המשיבים ביקשו להעידו כ"עד הזמה" רק בשלב מאוחר ביותר של ההליך. בית המשפט המחוזי קבע כי עדותו של קופר בשלב זה של הדיון לא תותר, ועדותו אינה נופלת לגדר עדות הזמה (ראו עמ' 779-786 לפרוטוקול הדיון). לפיכך, טענת המשיבים נותרת ללא ביסוס ראייתי סביר, ונראה כי דינה להידחות למול גרסת המערערים. החשבוניות שהוגשו משך תקופה ארוכה - תומכות בגרסת המערערים.