- ועוד: הפרשנות המעדיפה את גרסת המערערים נראית מסתברת יותר. מדובר בעמותה שיוסדה על מנת להקים פרויקט דיור לחבריה, וסביר הוא כי תבקש לייצר מנגנון חוזי עם הקבלן המקים, שיאפשר לה להציג מחירים אחידים לכלל המשתכנים. מדובר בפרויקט בו דגמים רבים ומספר רב של חלופות בכל דגם, ומספר רב של משתכנים. במצב כזה, העלות הכלכלית הנחסכת מן העמותה בכך שאינה מחויבת למדידה של כל בית ובית, והיתרון הארגוני בכך שניתן להציג מחיר אחיד לדגם לכל המשתכנים הוא גדול. הקבלן מצידו משתמש במומחיותו המקצועית ומציג מחיר המפנים בתוכו הן את עלויות הדרישות החוזיות והן את מרכיב הסיכון המצוי בחוזה תמורה פאושלית מסוג זה. אכן, סוג כזה של התקשרות עלול לטמון בחובו סיכונים כלכליים לקבלן, אך הוא גם מאפשר לו להשתמש בידע העודף שלו לגבי המשאבים העומדים לרשותו, ולשקלל נתונים אלו לתוך המחיר החוזי. מלכתחילה טען הקבלן בכתב תביעתו כי רומה על ידי העמותה וכי קיים פער בין הנתונים שבטבלה א' לבין חישוב השטח ה"נכון" לשיטתו (כדוגמא בלבד: האם יש או אין להביא בחשבון חללי עליות גג, שאינן מופיעות בטבלה א'). שאלת המירמה הנטענת לא הועמדה בהסדר הדיוני להכרעת בית המשפט. השאלה שהועמדה היא שאלת פרשנות ההסכם הנ"ל כפי שפורט. על שאלה זו עמדתי בהרחבה לעיל. על כן אציע לחברי לקבל את הערעור בנקודה זו ולקבוע כי את מחיר הבתים יש לקבוע כמפורט בנוסחא שהובאה לעיל. אין בכך כדי למנוע את העלאת טענת המרמה בפני הבורר. לעניין זה עוד אשוב.
חבות אישית של חברי העמותה
- טוענים המערערים כי טעה בית המשפט המחוזי כשקבע כי יש לחייב את חברי העמותה אישית בגין התקשרותה של העמותה עם הקבלן, כיוון שהעמותה הינה ישות משפטית נפרדת ובעת חתימת החוזה היא לא פעלה כשלוחה של החברים. כלומר, אין המערערים טוענים כי העמותה פעלה בחוסר סמכות או בחריגה מהרשאה כאשר התקשרה בשם חברי העמותה בהתקשרותה עם הקבלן, אלא שהיא פעלה כישות נפרדת ועל אף שהיתה לה הרשאה להתחייב בשם חבריה, בחרה שלא לעשות כך.
מן הראיות שהוצגו בבית המשפט המחוזי ובפנינו ברור כי בעת שנחתם החוזה בין הצדדים היו מספר הוראות, הן בתקנון העמותה והן בהחלטות אסיפת העמותה, בהן העניקו החברים ייפוי כוח והרשאה לעמותה ולוועד המנהל שלה לבצע בשמם פעולות משפטיות שונות, ובכללן התחייבויות חוזיות. די לנו אם נזכיר את החלטת אסיפת העמותה, המובאת גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, עליה אין חולק כי לא בוטלה, הקובעת כי יש לוועד העמותה סמכות "לחתום בשם העמותה וחבריה על הסכמים". אולם הענקת ייפוי כוח אינה יוצרת כשלעצמה לא זכות ולא חובה, אלא אך ורק סמכות לשלוח לפעול בשם השולח (אהרון ברק חוק השליחות כרך ראשון 343 (1996)). טוענים המערערים כי העמותה אמנם קיבלה הרשאה מחברי העמותה לפעול בשמם, ובכך התמלא יסוד הענקת כוח השליחות, אולם היא בחרה שלא להפעיל כוח זה והתקשרה עם הקבלן רק בשמה היא. בכך לא התקיים היסוד השני של יחסי השליחות, ועל כן במסגרת התקשרות זו לא יצא פוטנציאל השליחות מן הכוח אל הפועל, והעמותה לא פעלה כשלוחתם של החברים (ראו: ברק חוק השליחות 326).